מ"ג שיר השירים ו י
<< · מ"ג שיר השירים ו · י · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִי־זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ־שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה בָּרָה֙ כַּֽחַמָּ֔ה אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃
רש"י (כל הפרק)
"כמו שחר" - הולך ומאיר מעט מעט כך היו ישראל בבית שני בתחלה זרובבל פחת יהודה ולא מלך והיו משועבדים לפרס וליון ואחר כך נצחום בית חשמונאי ונעשו מלכים
"אימה כנדגלות" - איומה בגבוריה כנדגלות של מלכים כל זה הקב"ה מקלס את כנסת ישראל יפה את רעיתי כתרצה וכל העניין ע"כמלבי"ם (כל הפרק)
משל:
(י) "מי". [עתה מתקרבים אליה בנות ירושלים] ושואלים, מי זאת הנשקפה כמו שחר, שהשחר הוא המחבר יום ולילה, שאז רואים שקיעת הלבנה ויפיה, וזריחת השמש בהדרה, והיא דומה כשני המאורות הנראים בעת אילת השחר, שהיא יפה כלבנה וברה כחמה, וגם היא איומה כנדגלות, כהמון ככבים וצבא השמים המתנוצצים בעת השחר:
מליצה:
(י) "מי זאת". כחות הגויה מרגישים עתה פרידת נפש שלמה מגויתה, ושואלים מי זאת הנשקפה מן החלונות, מבין חרכי העפר והגויה, שמושטת את ראשה מן החלון אל החוץ להפרד מן הגויה, והיא דומה כמו שחר, שהשחר הוא הגבול שבין היום ובין הלילה סוף הלילה והתחלת היום. כן עומדת עתה בגבול שבין החיים הזמניים החשכי' צלמות ולא סדרים כלילה. ובין החיים הנצחיים ששם מצהרים יקום חלד וכאור בקר יזרח שמש, כמ"ש וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. והיא עתה יפה כלבנה ברה כחמה ר"ל כי כל עוד תחיה הנפש בעה"ז סגורה בחומר. היא דומה כלבנה שאין לה אור מצד עצמה. רק מקבלת אור ע"י השמש הזורח עליה וקרנים מידו לה. כי אור הנפש בחיי העה"ז אינו עצמי לה. רק מקבלתו מן השמש הגדול שהוא אור ה' הזורח עליה ובוקע ומפלש דרך בתי הנפש והלחשים. (וכמו שהלבנה ע"י שהיא חומר מקשיי עכור ומעכבת בעד נצוצי השמש. עי"כ תהיה כמראה לטושה לקבל עליה נצוצות השמש המכים על כדורה. כן בהיות הנפש קשורה בחומר ע"י שהחומר עכור ומקשה משיתפלש אור ה' הרוחני דרך בו תקבלהו הנפש על לוחותיה המלוטשים בקדושה ובטהרה ונוגה כאור תהיה). ועתה בצאתה מן הגויה לשוב אל מקורה לאלהי הרוחות. תדמה כחמה שאורה עצמי לה. וכן תשוב להיות עצם משכיל מאיר באור הרוחני מצד עצמו בהיותה אלהית. אולם ברגע זו שהיא עת הפרידה מן הגויה. היא כמו שחר. שבו ימצאו שני המאורות הגדולים שהיא יפה כלבנה וגם ברה כחמה. כי עדן היא בגויה אבל כבר נשקפה בראשה מן החלון חוץ לגויה. והיא איומה כנדגלות, כי ילוו אותה המון כוכבים ואורות רבות מתנוצצים שהם נר מצוה ותורה אור ואורות מלאכיות. מן המע"ט אשר עשתה. (ובזוהר משפטים דף צ"ז זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעתדין לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה בג"ע):מדרש רבה
מי זאת הנשקפה כמו שחר דלמה רבי חייא ור' שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה, וראו אילת השחר שבקעה אורה. א"ל ר' חייא רבה לר' שמעון בר חלפתא: כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת, דכתיב: (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעה קימעה, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואח"כ מרטבת והולכת. כך בתחלה: (אסתר ב') בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך: (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך: ליהודים הייתה אורה ושמחה וגו'. כמו שחר אי מה שחר זה שאין לו צל, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה. אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור, כך ישראל? ת"ל: ברה כחמה, הדא הוא דכתיב: (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. אי מה החמה קופחת, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה, הדא הוא דכתיב: (תהילים ל"ו) מה יקר חסדך אלוהים. אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתירה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: ברה כחמה. אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה. מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה, דכתיב בה: (בראשית א') ולמשול ביום ובלילה. כך ישראל הן הן בעולם הזה, הן הן לעולם הבא. אי מה חמה ולבנה אין להם אימה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: איומה כנדגלות, כדגלין של מעלן, כגון: מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו. ומניין שיש להם אימה? שנאמר: (יחזקאל א') וגביהן וגבה להם ויראה להם. רבי יהושע אמר: אימה שלמטה, כגון: דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיליטין. ומניין שיש להם אימה? שנאמר (דניאל ז') דחילה ואמתני ותקיפא. רבי יודן ור' הונא רבי יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם ר' אלעזר המודעי כדגלים אין כתיב כאן, אלא כנדגלות, כדור שנתנדנד לגלותו. איזה זה? זה דורו של חזקיהו, שנאמר (ישעיה ל"ז) יום צרה ותוכחה. ומניין שיש להם אימה? שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים. ר' הונא בשם ר' אלעזר המודעי: כדגלים אין כתיב כאן, אלא כנדגלות כדור שנתנדנד לגלות ולא גילה. ואיזה זה? זה דורו של מלך המשיח, הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה. ומניין שיש לו אימה? שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו. רבי אלעזר בשם ר' יוסי בר ירמיה: בשעה ההיא יהיו ישראל מתנדנדים ממסע למסע. ר' יהושע דסכנין אומר: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף של יין, זה סיני, שם מיכאל ודגלו גבריאל, ודגלו אמר: הלואי נסע בטכסיס הזה של מעלן. באותה שעה אמר הקדוש ב"ה: הואיל ונתאוו בני להיות כדגלים יחנו בדגלים, שנאמר: (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל:
<< · מ"ג שיר השירים · ו · י · >>