מ"ג שיר השירים ד י

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכׇּל־בְּשָׂמִֽים׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"מה יפו דדיך" - כל מקום שהראית לי שם חבה יפה הוא בעיני גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים הוא שיסד הבבלי מנוחה ושאר ויעודים מנוחה זו ירושלים ושאר ויעודים מקום שנתוועדה שם שכינה לישראל "וריח שמניך" - שם טוב

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

מליצה: (י) "מה יפו". עד עתה שהיה הדבוק ע"י ההשגה הנבואיית היה הידידות מצד השם, כי ההופעה הנבואיית תרד מלמעלה למטה, לא כן ההתדבקות שבא ע"י מעשה העבודה במקדש שעקרו בא ע"י מדת האהבה אשר בבתי הנפש, אשר תכלה ותכסוף באהבה עזה לדודה, הוא בא מלמטה למעלה ע"י התעוררות הנפש ואהבתה, ועז"א מה יפו דודיך, והנה עד עתה לא שבח רק א"ע כמ"ש הנך יפה רעיתי, ועתה משבח את אהבתה, כי עד עתה התחבר עמה ע"י ההשגה שהיא עצמית הנפש, ועתה התחבר עמה על ידי שלהבת אהבתה בעבודתה לאלהים, ולכן קראה אחותי, כי ע"י מדת האהבה נעשית אחותו ושוה לו. ומבאר מה טובו דודיך מיין, אם יכוין על היין ממש יאמר שהתלהבות הנפש באהבת ה' טוב מהתלהבותה בסבת היין, שהיא אש זרה גופני, לא כן אהבת ה' שהוא ענין רוחני אלהי, ואם יכוין על היין המליציי שגדרו תמיד על השפע הנבואיית, יאמר שדודיה ר"ל מדת האהבה גדולה ממדרגת השגת הנבואה, כי היא המתעצם בנפש עצמו עד שדבוקה תמיד באהבתו, וריח שמניך שהוא הריח וההשגה שתשיג ע"י התלהבותה ועבודתה, טובים מכל בשמים שזה ממליץ תמיד על השכלות עיוניות, כי השמן המורק ע"י אהבת ה' הוא ההשגה ברוח הקודש הדבוקה על הדבקים באהבתו:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

י. [ עריכה ]
מה יפו דודיך אחותי כלה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא וארבעה בנביאים. שיתא הכא: אתי מלבנון. כלה לבבתני. אחותי כלה. מה יפו דודיך אחותי כלה. תטופנה שפתותיך כלה. גן נעול אחותי כלה. באתי לגני אחותי כלה. הא שיתא. וארבעה בנביאים: (ירמיה ז') קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. (ישעיה ס"א) וככלה תעדה כליה. (שם מ"ט) ותקשרים ככלה. (שם ס"ב) ומשוש חתן על כלה. וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין: (תהילים צ"ג) ה' מלך גאות לבש הרי א'. לבש ה' עוז הרי ב'. התאזר הרי ג'. (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשרין הרי ד'. (שם) וילבש בגדי נקם הרי ה'. תלבושת הרי ו'. ויעט כמעיל קנאה הרי ז'. (שם ס"ג) זה הדור בלבושו הרי ח'. מדוע אדום ללבושיך הרי ט'. (תהילים ק"ד) הוד והדר לבשת הרי י'. כדי ליפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצמצמים עליהן ככלה. וריח שמניך מכל בשמים אמר ר' שמואל בר נחמן: מה שמן זה חלק ע"י שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים:

<< · מ"ג שיר השירים · ד · י · >>