מ"ג שיר השירים ב ח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃

תרגום (כל הפרק)

אמר שלמה מלכא בעידן דהוו יתבין עמא בית ישראל במצרים סליקת קבלתהון לשמי מרומא הא בכן אתגלי יקרא דיי למשה על טורא דחורב ושדר יתיה למצרים למפרק יתהון ולאפקא יתהון מגו דחוק מרות מצרים וטפן על קיצא בגין זכותא דאבהתהון דמתילין לטוריא ושוור על זמן שעבודא מאה ותשעין שנין על צדקתא דאמהתן דמתילן לגלמתא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קול דודי" - חוזר המשורר על הראשונות כאדם שקצר דבריו וחוזר ואומר לא אמרתי לפניכם ראשית הדברים הוא התחיל ואמר הביאני המלך חדריו ולא סיפר היאך פקדם במצרים בלשון חבה ועכשיו חוזר ואומר משיכה זו שאמרתי להם שמשכני דודי ורצתי אחריו כן היתה נואש הייתי אומרת לגאולה עד תם ארבע מאות שנה שנאמרו בין הבתרים

"קול דודי הנה זה בא" - לפני הקץ כמדלג על ההרים ומקפץ בגבעות

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מקפץ - תרגום לנתר בהן לקפצא בהון:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ח) השיר השני נמשך עד על משכבי בלילות (ג' א') אחרי נכלאה הרעיה ימים רבים בחצר המלך, והסתיו וקצת האביב עבר והגיע ירח זיו. בא הדוד מהררי בתר ויפתה את רעיתו שתצא אחריו והיא יצאה אל הכרמים. ותשלח בנות ירושלים השומרות מאתה. ובתוך כך נתחברה עם דודה במשעול הכרמים עד שיפוח היום. ושבו הבנות. והדוד פרח הלך לו:

"קול". מצייר שהרעיה שומעת קול דודה מרחוק. ובכ"ז מכרת כי הנה זה בא, והוא מדלג על ההרים מהר להר, ומשם מקפץ מן ההר אל הגבעה שתחתיו:

מליצה:

(ח) השיר השני נמשך עד על משכבי בלילות (ג' א') אחרי נכלאה הרעיה השמיימית ימים רבים בגויה והסתיו וקצת האביב עבר והגיע ירח זיו בא הדוד אל הרעיה, הוא מליצה אל הדבור השני שדבר ה' אל שלמה בעת החל לבנות הבית בירח זיו שכבר בארנו במבוא הספר שלא היה נבואה גמורה רק דבור לפי שעה וע"ז ממליץ שהדוד העליון בא מעצמו אל רעיתו הקדושה כי נפש שלמה לא הכינה א"ע אז לנבואה, ושהיא לא יצאה אז אל המדבר להתרחק מן הגויה הרחק רב רק אל הכרמים שהם קרובים אל העיר והבנות שהם כחות הגויה נפרדו רק לפי שעה עוסקים לאחוז שועלים המחבלים כרמים שיתבאר ענינם לקמן. עד שיפוח היום, ושבו בנות החומר והדוד העליון עלה מעל נפש שלמה:

"קול". הרעיה השמיימית שומעת קול דודה העליון ובכל זה מכרת בקולו כי הנה זה בא כי הנביאים ישיגו בקול וידעו כי ה' דבר. "מדלג" מצייר חמשה מדרגות זא"ז,

א) שמדלג מהר להר והוא מליצה על היות שכינת עוזו חוץ לעולמות (כי ההרים הגבוהים מתנשאים על הארץ והעומד עליהם הוא מנושא מן העולם הזה).
ב) אח"כ מקפץ מן ההרים אל הגבעות שתחתיהם ויורד אל תוך העולם להיות ממלא כל עלמין:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ח.    [ עריכה ]

קול דודי הנה זה בא

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין:

  • רבי יהודה אומר: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אמרו לו: "משה רבינו! היאך אנו נגאלין? והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג) ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים?!" אמר להם: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים – אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורים – מדלג על החשבונות ועל הקצים והעיבורים ובחדש הזה אתם נגאלין". שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ב).
  • רבי נחמיה אומר: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שאמר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אמרו לו: "משה רבינו! היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים?" אמר להם: "הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו." מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות – אין הרים אלא בתי דינים, כמה מה דאת אמר ואלכה וירדתי על ההרים (שופטים יא לז), "ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)."
  • רבנין אמרי: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שבא וכו' "היאך אנו נגאלין וכל מצרים מלאה מטנופת עבודה זרה שלנו?" אמר להם: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא מדלג על ההרים – ואין הרים אלא עבודה זרה, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו (הושע ד יג) – ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)"

רבי יודן ורבי הונא – רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב – אומר:

קול דודי הנה זה בא – זה מלך המשיח, בשעה שהוא בא ואומר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אומרים לו: "היאך אנו נגאלין? והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?" והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם: "אחד מכם גולה לברבריא ברבריה – מרכז חוף אפריקה הצפוני ומערבו ואחד מכם גולה לסרמטיה ארץ הסרמטים – דרום רוסיה האירופית ואוקראינה – דומה כמו שגליתם כלכם. ולא עוד, אלא שהמלכות הרשעה הזאת האימפריה הרומית-ביזנטית מכתבת טירנייא עריצים מכל העולם, מכל אומה ואומה. כותי איש כותה שבבבל או שומרוני אחד בא ומשעבד בכם, סרקי סרצני – ערבי אחד בא ומשעבד בכם, כושי איש כוש – סודאן אחד בא ומשעבד בכם – כגון ששעבדה בכם כל אומתו, וכאלו נשתעבדתם בשבעים אומות, ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)."