מ"ג צפניה ג ב

מקראות גדולות צפניה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא שמעה בקול לא לקחה מוסר ביהוה לא בטחה אל אלהיה לא קרבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּיהוָה לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהֹוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

לָא שְׁמָעַת בְּקַל עַבְדוֹהִי נְבִיַיָא וְלָא קַבִּילַת אוּלְפַן בְּמֵימְרָא דַייָ לָא אִתְרְחִיצַת וּלְפוּלְחַן דֶאֱלָהָא לָא אִתְקְרָבַת:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא שמעה בקול", שלא שמעה לקול המורים והנביאים לשוב אל התורה מצד הערת השכל, "וגם לא לקחה מוסר" לשוב אל ה' מצד יראת העונש והיסורין, "בה' לא בטחה" שתשוב אליו מצד שהוא ה' בורא העולם, שע"ז מורה שם הויה שזה מצד הערת השכל, ונגד לא לקחה מוסר אומר "אל אלהיה לא קרבה", שתקרב אליו מצד שהוא אלהיה המשגיח עליה בהשגחה פרטית, שמצד זה יש לה לירא יראת העונש ולקוות תקות גמול. ע"י הקורבה שיש לה עמו, כי גם לא התיסרה מיראת הגמול והעונש:


ביאור המילות

"לא שמעה בקול לא לקחה מוסר". וכן בירמיה (ז' כ"ח) עיי"ש:

"בה' אלהיה". כבר כללתי בכ"מ, שכ"מ שבא שם הויה ידובר בו מצד שהוא בורא העולם ומחדשו, וכשבא שם אלהים בכינוי לישראל ידובר בו מצד ההשגחה הפרטית שמצדה משכיר ומעניש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא קרבה" - לבקש עזר ממנה

"בה' לא בטחה" - כי בקשה עזר ממלכי מצרים

"לא לקחה מוסר" - ממה שבא על עשרת השבטים בגמול העוון

"לא שמעה בקול" - ר"ל בקול הנביאים המזהירים אותה

<< · מ"ג צפניה · ג · ב · >>