", שכבר השחיתו עלילותיהם טרם שעשיתי כל זאת, וא"א עוד שיטיבו מעשיהם אחר שהם נשחתים מכבר עד שא"א עוד לתקנם:
ביאור המילות
"תיראי אותי". התבאר אצלי (התו"ה קדושים סי' ד' ובכ"מ) שירא שאחריו את היא יראת הרוממות, ומוסר היא מפני יראת העונש והיסורים כמ"ש בכ"מ:
"
מעונה". במפיק, מעון העיר שמדבר בה, כמ"ש העיר היונה, ומבואר אצלי שרוב שם מעון (כשאינו מציין מעון החיות וטורפי טרף) בא על מעון הרוחני, ועל הבהמ"ק ששם מעון השכינה, השקיפה ממעון קדשך. אהבתי מעון ביתך, ובזה תבין מ"ש בפירושי:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן", אחר שסופר רעת העם ושכל מה שהשתדל כדי שישובו בתשובה ושיהיה אז עת הגאולה לא הועיל, לכן א"א שיהיה אז זמן הגאולה, כי א"א שאני אחכה לכם ר"ל שאקוה ואמתין שאתם תיטיבו מעשיכם ועי"ז תושעו, רק אתם צריכים "
לחכות לי", ר"ל להמתין עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, שאז אתעורר אני אל הגאולה העתידה כשיגיע הקץ האחרון המוגבל הבלתי תלוי במעשיכם כלל, ועז"א "
ליום קומי", שאז אקום אני מעצמי לגאלכם, וזה יהיה "
לעד", ר"ל שאז תהיה גאולה נצחית לעד שלא יהיה אחריו גלות עוד, משא"כ הגאולה שע"פ המעשים לא תהיה לעד, כי כשישובו וירעו מעשיהם תבטל הגאולה, אבל ע"ז צריכים אתם לחכות, ר"ל להמתין זמן רב, כי הקץ המוגבל רחוק מאד, ועתה מפרש איך יהיה הגאולה הזאת שיהיה לעד, "
כי משפטי", ר"ל שאז לא תהיה הגאולה פרטית לישראל לבד, רק משפטי והנהגתי בגאולה זאת יהיה "
לאסף גוים", שיתאספו כל העמים למלחמת גוג ומגוג, וע"י אסיפתם אשפך עליהם זעמי וכל חרון אפי שיש לי עליהם על שהרעו לישראל, וחוץ מן מה שאעניש אותם דרך נקמה אקנא ג"כ על כבוד שמי, "
ובאש קנאתי זאת תאכל כל הארץ", כמ"ש וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה:
ביאור המילות
"לאסף גוים לקבצי ממלכות". המקבץ יקבץ נפזרות, והאוסף אוסף את המקובץ אל רשותו (כמ"ש ישעיה י"א), ומבואר אצלי שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך והם ההמונים יתקבצו בנקל מעצמם, וה' יאספם לירושלים, והממלכות שלא יהיו מקובצים לזה. שהם לא יתקבצו בנקל כ"כ, ה' יקבץ אותם, ועי' חבקוק (ב'ה'):
"
זעמי, חרון אפי". אף משתתף עם השמות שמורים על הכעס. וזעם משתתף עם השמות שמורים על הקללה והעונש
(ישעיה י' ה'. נחום א' ו', חבקוק ג' י"א) שישפוך עליהם העונש המיועד וגם החרון אף שהוא יוסיף על העונש כפי חרונו:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי אז", וע"י מלחמת גוג ומגוג יכירו כולם כח ה' ונפלאותיו, ויעזבו את עצביהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים
(כמ"ש ישעיה ס"ו פסוק י"ח י"ט כ', יחזקאל ל"ט כ"א, זכריה י"ד), "
ואז אהפך אל עמים שפה ברורה", שעד עתה קראו שם ה' בשפה, אבל לא בשפה ברורה, כי היו מערבים אמונות שוא והבלי נכר בעניני האלהות, ואז יקראו בשפה ברורה באחדות הבורא, "
לקרא כולם בשם ה'", ותחת שעד עתה לא עבדוהו שכם אחד, כי נחלקו לכתות שונות ועבדוהו עבודות מתחלפות, ואז "
יעבדוהו שכם אחד" כפי העבודה שצוה בתורתו:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מעבר", ולא לבד האומות אשר באמצע הישוב כי גם העמים היושבים "
מעבר לנהרי כוש", גם האומות הנקראות "
עתרי ובת פוצי" שהם עובדי אלילים ועושים כל התועבות, גם הם "
יובילון מנחתי", וכבר פירש ישעיה מה תהיה המנחה הביאו את כל אחיכם מנחה לה' וכו', והאומות האלה יובילון את הנדחים שם מגלות סנחריב מנחה לה':
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך", ר"ל שלא ישובו עוד לחטא כמקדם עד שיבושו שנית ממעשיהם הרעים, כי בזמנים הקודמים היה סבת חטאותיהם שלמדו מן העמים שכניהם מסביב אבל אז שכל העמים יקראו בשם ה' ויעבדוהו א"א שיחטאו ישראל כמ"ש
(ישעיה נ"ד) כי בושת עלומיך תשכחי כי גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא כמ"ש בפי' שם), וכן בזמנים הקודמים הוצרכו לכרות ברית עם העמים לבקש מהם עזר ורכב וסוס וחיל ועל ידי כן למדו ממעשיהם, אבל "
אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפי לגבהה עוד" בגבורה וכח וסוס ורכב וכסף וזהב, רק,
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והשארתי בקרבך עם עני ודל", שיהיו נכנעים בנפשם ובמדותיהם, ודלים שלא יהיה להם עושר רב ובני חיל, רק "
יחסו בשם ה'" שהוא יגן עליהם מכל פגע, ועי"כ.
ביאור המילות
"
עני ודל". עני הוא שפל רוח ונגזר מפעל ענה שמורה הכנעה ומזה שם ענו, ודל הוא ברכוש:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שארית ישראל לא יעשו עולה" במעשה, וגם "
לא ידברו כזב" אף בדיבור, "
וגם לא ימצא בפיהם לשון תרמית" שהלשון מציין הדבור התבוניי ההגיוני, שבו ידברו היקשים מתעים ודברי מרמה בחקירות ובעניני האמונה, כי יהיו שלמים במעשה ובדבור ובמחשבת העיון.
"כי המה ירעו" כצאן הרועות ע"י הרועה על מי מנוחות, וגם "ורבצו" בלילה "ואין מחריד" ולא יצטרכו לברית העמים וללמוד מדעותיהם וממעשיהם:
ביאור המילות
"
לשון". הוא מיוחד אל הדברים המדוברים בכח הבינה כמ"ש בפי' משלי ובכ"מ ולשון תרמית הם ההיקשים המטעים והקדמות הכוזבות בחקירת מה שאחר הטבע:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יד-טו) "
רני", בת ציון מציין מקום מושב הסנהדרין והשופטים והשרים, וירושלים תציין עיר המלוכה כי משם יצאה ההנהגה, וישראל מציין כלל האומה, ועד עתה בציון היו השופטים הרעים שהם עזרו להחריב את העיר ע"י הטיית המשפט ועשק וחמס, ובירושלים יצא רע מאת המלכים הרעים, והעם בכלל היו נאנחים ונאנקים מפני האומות אויביהם שהיו לוחצים אותם, ושני הפסוקים מקבילים, "
רני בת ציון כי הסיר ה' משפטיך", שסרו השופטים ומשפטיהם המעוותים, כמ"ש ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו', ציון במשפט תפדה, שבזה תתוקן ציון, "
הריעו ישראל כי פנה אויבך", ולא ימצא מיצר ומעיק לישראל, "
שמחי ועלזי בת ירושלם כי מלך ישראל ה' בקרבך", שלא יגיע לך רע מצד המלוכה וההנהגה, כי ה' יהיה מלך ישראל וישב בקרבה להנהיג האומה בהשגחתו הנסיית, וממילא "
לא תראי רע עוד":
ביאור המילות
"בת ציון. בת ירושלים", עמ"ש ישעיה (מ"א כ"ז):
"
שמחי ועלזי". השמחה בלב והעלז הוא המרקד מרוב השמחה:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי" ובירושלים היה מושב העם וקבוצם המדיני, ובציון היה מושב הסנהדרין והמקדש ועננים הרוחני הנפשי, ובירושלים היו מתיראים מן האויבים אז יאמר להם אל תיראי, "
וציון רפו ידיה" מעסוק בשלמות הנפשי כי חשבה שה' עוזב אותה ע"י חטאתיה, ואז יאמר לציון אל ירפו ידיך, ומפרש.
ביאור המילות
"
אל ירפו ידיך". בא יד בלשון זכר, כמו והנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ה'", והמאמרים מקבילים "
אז יאמר לירושלים אל תיראי כי ה' אלהיך בקרבך גבור יושיע" ר"ל אל תיראי שאין ה' המושיע בקרבך, כי הוא "
בקרבך", ואל תיראי מחסרון היכולת להושיע, כי הוא "
גבור", ואל תיראי מחסרון הרצון שלא ירצה להושיע, כי "
יושיע" בודאי, "
ציון אל ירפו ידיך כי ישיש עליך בשמחה", אל תחשוב שה' יעזבך, כי בהפך ישיש עליך, שגדר המשוש הוא הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וגדר השמחה היא שמחת הלב, מה שיראה אותות המשוש במה שישיש עליך כמשוש חתן על כלה יהיה בשמחת הלב, שלא יהיה כמחזיר גרושתו ועושה משוש ולבו אינו שמח, רק ישמח בך, ומוסיף שאח"כ יחדש עליך אהבתו תמיד עד "
שיחריש באהבתו" יחשוב מחשבות עמוקות איך להוסיף לך טובות נפשיות בכל עת, "
עד שיגיל עליך ברנה" כי גדר הגיל הוא השמח בלבו על דבר מתחדש כמו מציאה ובשורה טובה, שחוץ מן השמחה התמידית שישמח עליך יחדש לך תמיד אותות ומופתים ואתה תעלה תמיד במעלת השלמות, עד שיגיל בכל עת מחדש על הנסים ושלמיות המחודשים:
ביאור המילות
"ישיש בשמחה יגיל", הששון הוא הפעולות החיצונות שיעשו להוראות השמחה, כמו משוש תופים משוש כנור, ושמחה וגיל הם בלב, והבדלם, השמחה היא התמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש (ישעיה ל"ה א'):
"
יחריש", בא על מחשבות עמוקות, כמו לב חורש מחשבות און:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נוגי ממועד", גם אלה שמלאים יגון על שמעדה רגלם מן האמונה, והם אלה שלא עמדו בנסיון בדורות השמד ויצאו מדת ישראל ולבבם מלא תוגה ע"ז, "
אאסף אותם" אל העם (כמ"ש וגם מהם אקח לכהנים ללוים
(ישעיה ס"ו) כמש"פ שם), כי הלא "
ממך היו", הלא היו מבני ישראל, ואנסו אותם על אמונתם, "
משאת", שעורו "
אספתי משאת עליה חרפה", שעד עתה נשאו חרפה על שהם מבני ישראל שגם אחר כשטמעו בין העכו"ם חרפו אותם על צור מחצבתם, עתה אספתי חרפתם אשר נשאו:
ביאור המילות
"נוגי". משורש יגון, כמו בתולותיה נוגות, תאר מבנין נפעל:
"
ממועד". מענין נכון למועדי רגל, ובא פה על מי שמט מאמונת ישראל, כמו כמעט נטיו רגלי, ומלת אספתי נמשך לשתים, אספתי חרפה שנשאו, כמו אסף אלהים את חרפתי:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנני עושה (לחרפה) את כל מעניך", אלה שענו אותך ביסורים להעבירך מן הדת, אני עושה בם נקמות "
והושעתי את הצולעה" הם שמעדה רגלם באמונה והיא צולעת על ירכה, "
והנדחה", ישראל שעמדו באמונתם וגרשו אותם מן הארץ ונפזרו לארבע רוחות "
אקבץ" אותם, "
ושמתים לתהלה בשתם" אמונתם שהיתה תחלה להם לבושת ונשאו עליה חרפה תהיה לתהלה ולשם:
ביאור המילות
"
הנני עושה". כלה, או מוסב על חרפה הנזכר:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בעת", נגד הצולעה שהם האנוסים שנשארו במקומם ויצאו מן הדת "
אביא אותם" אל דתם ואחוזתם, ונגד הנדחה שגרשו מן הארץ, אמר "
בעת קבצי אתכם", ונגד מ"ש ושמתים לתהלה בשתם, שאמונתם תהיה לתהלה מפרש "
כי אתן אתכם לשם" שאז גם אתם תהיו "
לשם ולתהלה" שיהיה לשם ע"י גבורתם במלחמת גוג ומגוג, וע"י השם יהיו לתהלה, וזה יהיה אח"כ "
בשובי את שבותיכם" וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
