מ"ג עמוס ג יב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהֹוָה֒ כַּאֲשֶׁר֩ יַצִּ֨יל הָרֹעֶ֜ה מִפִּ֧י הָאֲרִ֛י שְׁתֵּ֥י כְרָעַ֖יִם א֣וֹ בְדַל־אֹ֑זֶן כֵּ֣ן יִנָּצְל֞וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּפְאַ֥ת מִטָּ֖ה וּבִדְמֶ֥שֶׁק עָֽרֶשׂ׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּמָא דִמְשֵׁיזֵיב רַעֲיָא מִפּוּמָא דְאַרְיָא תַּרְתֵּין כַּרְעִין אוֹ חַסְחוֹס דְאוֹדָן כֵּן יִשְׁתֵּיזְבוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְיָתְבִין בְּשֹׁמְרוֹן בִּתְקוֹף שׁוּלְטַן וְעַל דַמֶשֶׂק רְחִיצִין:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כאשר יציל הרועה" - דבר מועט.

"בדל אוזן" - חסחוס דאודן.

"כן ינצלו בני ישראל" - מתי מעט.

"בפאת מטה ובדמשק ערש" -

תרגם יונתן "בתקוף שולטן ועל דמשק רחיצן". ואומר אני שפתרון התרגום:

לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתיב (מלכים ב יג): "כי אבדם מלך ארם", וירבעם בן בנו הושיעם במקצת, שנאמר (מלכים ב יד): "ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, ויושיעם ביד ירבעם וגו', הוא השיב את גבול ישראל", וזהו בפאת מטה - פנת הבית היא חזקו של בית, לכן תרגם "בתקוף שולטן" של ירבעם, ועמוס נתנבא בימי ירבעם.
ועוד נבא, שסופן להסמך על מלכי ארם, וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין, וזהו ובדמשק ערש - עיקר מנוחתם ומבטחם תהי על דמשק.

ורבותינו אמרו בסדר עולם:

ר' נהוראי אומר משום רבי יהושוע אלו עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ועל יהודה ופלטו עמהם.
בפאת מטה - מלמד שלא נשתייר מהם אלא אחד משמונה שבהם, ושאר ערש היכן הוא? - בדמשק, לקיים מה שנאמר (עמוס ה): "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק".

ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל, שהיה מפרש זו "אחד משמונה", שלא נאמר "פאת" אלא "בפאת מטה", במקצתה, באחת משתי רוחות של פאה, והיא שמינית של מטה, שהרי ארבע פאות יש, ושתי רוחות לפאה.

דבר אחר מצאתי בדברי ר' מאיר זצ"ל:

בפאת מטה - בעון אחזיה בן אחאב ששלח לדרוש (מלכים ב א ב): "בבעל זבוב אלהי עקרון האחיה מחלי זה".
ובדמשק ערש - בן הדד מלך ארם, שלח לדרוש באלהי ישראל (מלכים ב ח).

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"כן ינצלו" - ר"ל כמו שאין תועלת בעצם הדבר שמציל הרועה מן הארי כן לא יהיה תועלת באותן הנשארים בשומרון כי רק ישארו החולים השוכבים בפאת המטה ובערש המטונף ממשקה החולה

"כאשר יציל הרועה" - דרך הרועה כשהארי טורף שה מן העדר הוא מחזיר להציל מה להביא לראיה לבעליו שהארי טרפו ושהוא לא גנבו ולאח"ז משליכו כי לא הצילו כ"א להיות לעד ולא למאכל

מצודת ציון

"בדל אזן" - ת"י חסחוס והוא הקשה שבאזן ואין לו דמיון

"בפאת" - ענין עבר וצד

"ובדמשק ערש" - ערש היא מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג)ויקרא מטת החולה דמשק ערש כי כולה משקה מכוחו וניעו מן הזיעה וכן העיר דמשק נקראת בזה השם על כי היא כולה משקה במרבית יאורים ואגמי מים ועם כי היא בשי"ן שמאלית

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כה אמר ה'", עתה יפרש ההקדמה השניה שאמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו, שהאריה השואג עליהם שהוא מלך אשור שהכין עליהם מלחמה יטרוף טרף וישחיתם, מפרש "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים" שא"א שיציל הרועה את השה שטרף הארי רק ישתדל להציל מפיו כרעים או סחוס האזן (שיהיה לו עד שנטרף השה ויהיה פטור מלשלם כמ"ש אם טרוף יטרף יביאוה עד, שיבא הנטרף לראיה) "כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה", ר"ל רק החלשים שיושבים בפאת מטה מחולשתם הם ינצלו שלא יהרגם או יגלם, "ובדמשק ערש", שיעור הכתוב והיושבים "בדמשק בפאת ערש", שעל הערש שוכב החולה הגמור לא החלש לבד, ששם גם החלשים היושבים במטה לא ינצלו רק החולים השוכבים על ערש דוי, כי תחלה הגלה מלך אשור רבים מישראל לדמשק, כי את ארם הגלה לקיר והושיב בני ישראל תחתם בדמשק, או שרבים מבני ישראל התישבו בעצמם שם, כי ירבעם בן יואש השיב את דמשק לישראל כנזכר במלכים, ואח"ז הגלה אותם מלך אשור גם מדמשק, כמ"ש לקמן (ה' כ"ז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק, שאח"כ העביר אותם מדמשק לחלח וחבור, ומשם הגלה אף החלשים היושבים במטה ולא נצולו מידו רק השוכבים על ערש דוי:

ביאור המילות

"מטה, ערש". מטה שרשו נטה וכולל כל העשוי שיטה אדם עליו על צדו, וערש הוא המיוחד לחולים, ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלות מ"א), או לילדים, הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג), או לנשים, מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז'), (עי' לקמן ו' ד'), מלת היושבים נמשך לשתים, (והיושבים) בדמשק (בפאת) ערש:

<< · מ"ג עמוס · ג · יב · >>