מלבי"ם על עמוס ג


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעו" וכו' "אשר העליתי מארץ מצרים", ועי"כ קניתי אתכם לחלקי שלא תהיו תחת השרים העליונים ומערכת השמים כי השגחתי דבוקה בכם, ועי"כ.  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה", לא נמצא משפחה אחרת מן האדמה שתהיה ידיעתי והשגחתי דבוקה בם כמוכם, כי כולם נתונים תחת סדרי הטבע והנהגת צבא השמים וע"כ אינם מצווים על השיתוף, כמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים תחת השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, ע"כ "אפקד עליכם את כל עונותיכם", אחר שאתם מצווים על היחוד ושלא לשתף עם עבודתי עבודת נכר ולכם נתנה תורה ומצות:

ביאור המילות

"ידעתי", בא לפעמים אצל ה' להורות על ההשגחה היתירה ועל שהם מקושרים בידיעתו כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, ידעתיך בשם, יודע ה' דרך צדיקים:
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הילכו" הפסוקים (ג-ח) הם הוצעה והקדמה וראשי דברים להנבואות שיבואו מן פסוק ט' עד סוף קאפיטל ד'. אמר (הקדמה אחת) שידעו שענשם אינו מקרה רק השגחה, כי "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו", ששני אנשים שונים שילכו הליכה אחת ביחד לתכלית אחד בודאי הוזמנו לכך ואינו מקרה, וזה הוצעה למה שיאמר בפסוק ט' י' י"א, שאחר שכמה אומות שונות התחברו להלחם על ישראל אינו מקרה, רק ה' יעדם והזמינם לכך ורוחו הוא קבצם:

ביאור המילות

"נועדו", הוזמנו, כמו ונועדו אליך הנשיאים:
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הישאג", (הקדמה שניה), האריה כששואג ביער בודאי יש לו טרף ולא ישאג בחנם, וזה הוצעה למה שיאמר בפסוק י"ב, שמלך אשור ששואג עליהם יטרף טרף אדם יאכל ואין מציל מידו, וכבר מבואר בספורי הטבע שהאריה כשהוא צעיר לימים שהוא במעמד הכפיר לא יצא לחוץ על טרפו רק ישב בסוכה למו ארב לאכול החיות העוברים עליו, ועז"א "היתן כפיר קולו ממעונתו", עד שהזקין ונקרא אריה שאז יתרחק ממעונתו לטרף טרף, ועז"א "הישאג אריה ביער", והמליצה, שבין מה ששאג עליהם אשור בארצם, ובין מה שלכד מהם במעונתו בעת שיצא אליו הושע בן אלה ויעצרהו בבית כלא שנלכד מאתו כנלכד מן הכפיר כי אז בא אל גבול אשור, בשני אלה אין מידו מציל:

ביאור המילות

"הישאג אריה ביער, היתן כפיר קולו ממעונתו", האריה הוא הגדול והכפיר הוא הקטן וכבר הובא (הושע ה' י"ד) שהכפיר לא יצא חוץ למקומו לטרוף, לז"א במעונתו, והאריה יוצא על טרפו עז"א ביער, ונתינת קול קטן מן השאגה (כנ"ל יואל ד' ט"ז), הכפיר גם קול לא יתן עד שלכד, והאריה כשרואה הטרף ישאג, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף, כי בטוח בגבורתו שילכדנו:
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"התפול", (הקדמה שלישית) "כשתפול צפור" המעופף במרום "אל פח" המונח בארץ, הכי אפשר "שמוקש אין לה", כי בתוך הפח נמצא מוקש שבו יצוד את הצפור, וכן "התעלה פח מן האדמה ולכוד אל ילכוד" כשאנו רואים שהפח עולה, בודאי לכד איזה דבר. וזה הוצעה אל מה שיאמר מפסוק י"ג ואילך, שמה שנלכדו ישראל ביד מלך אשור היה לו סבה שזה היה להם למוקש, כמו שיבואר שם:

ביאור המילות

"פח מוקש", עי' (ישעיה ח'):
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"היתקע" (הקדמה רביעית), "אם יתקע שופר בעיר" שהשופר הוא סימן שחרב באה על הארץ או שאר צרות הבאות, הכי אפשר "שעם לא יחרדו" הלא ודאי יחרדו ויפחדו מן הצרה הבאה ויבקשו תחבולות להנצל ממנה, וזה הוצעה אל מה שיאמר בסי' ד' מן פסוק ד' עד סוף הפרשה, שה' תקע בשופר ע"י נביאיו להזהירם מן הצרות המתרגשות לבא עליהם שהם רעב וארבה ודבר וחרב והם לא חרדו ולא שבו אל ה', שעי"כ ינצלו מן הצרה, והם תלו כל הרעות במקרה וע"ז משיב "אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה", ואחר שכל הרעות יוצאות מגזרת ה' מדוע העם לא שב עד המכהו:  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי", ר"ל ובל תאמרו שלכן לא שבו מפני שכבר נגזרה גזרה וחשבו שלא יועיל בתשובתם, ע"ז משיב שהגם שה' דובר דבר וגוזר גזרה "לא יעשה ה' דבר" הרעה להוציאו תיכף אל המעשה "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" ושולחם להזהיר את העם שישובו ממעשיהם ויבטלו הגזרה כדי שלא יבא לידי מעשה, והנביא בודאי יעשה שליחותו וילך להזהיר את העם. כי,  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אריה", גם "אם אריה שאג מי לא יירא", הגם ששאגתו הוא רק שאגת בע"ח, וכ"ש אם "ה' אלהים דבר מי לא ינבא" הלא ודאי יחרדו הנביאים וינבאו ויזהירו את העם, ומדוע לא שבו בתשובה, ועפ"ז אמר ג"כ במליצתו שאם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ולא יפחדו מקול השופר להזהר ולשוב ולעצור בעד הרעה, אז "אם" אח"כ "תהיה רעה בעיר" ותבוא עליהם הגזרה "לא ה' עשה", לא יתיחס הדבר אל ה' כי הם עצמם הסבו להם את הרעה, כי ה' לא יעשה דבר כ"א גלה סודו אל הנביאים ויזהיר תחלה את העם ע"י הנביאים, וכשהם לא הוזהרו לא יתיחס המעשה אליו רק אל העם עצמם שהסבו להם את הרעה:  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"השמיעו", מתחיל לפרש ההקדמה הראשונה, שאמר הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו, הנה "ישמיעו" ויכריזו "באשדוד" שהוא מפלשתים "על ארמנות" (שהמכריז לרבים היה דרכו לעמוד על ארמון גבוה ולהכריז), וכן "ישמיעו בארץ מצרים על ארמנות", שגם בארץ מצרים יכריזו כרוז כזה, "ואמרו" המכריזים יכריזו ויאמרו אל העמים "שיתאספו" ללכת למלחמה "על הרי שומרון. וראו", ושם תראו כי הם ראוים לכליון מצד כי "מהומות רבות בתוכה" בדברים שבין אדם למקום, "ועשוקים בקרבה" בדברים שבין אדם לחברו. ונגד מ"ש כי מהומות רבות בתוכה, אומר.

ביאור המילות

"מהומות", בא על השתנות הסדר, מהומת מות, מהומת מלחמה, מהומת רוע המעשים, טמאת השם רבת המהומה, והפוכו נכחה, ושם נכחה בדיוק בא על הגבלת המעשים נגד המקום (כמ"ש ישעיה כ"ו י', ל' י', נ"ט י"ד), וא"כ המהומה פה ר"ל רוע המעשים בדברים שבין אדם למקום:
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא ידעו עשות נכחה" בדברים שבין אדם למקום, ונגד מ"ש ועשוקים בקרבה מפרש "האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם", (באופן שגם מצרים ופלשתים יתמהו על תועבותיהם, הפך מ"ש תחלה שהוציא אותם מצרץ מצרים בל ילמדו תועבות המצרים והשמיד את האמורי מפניהם בל יעשו כתועבות השבעה אומות שפלשתים היו מכללם, ועתה היה להפך שמתעיבים יותר מהם) ואתה שואל מי אסף שני אומות המפורדות שיתיעצו בעצה אחת ללכת אל הרי שומרון, הילכו שנים חדו בלתי אם נועדו, בודאי ה' ייעד והזמין אותם לזה,  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן כה אמר ה'", ה' יעדם, ואמר "צר וסביב הארץ" שיצורו את הארץ סביב סביב מכל צד, ולכן שלח עליהם אומות שונות, "והוריד" והצר הוא "יוריד ממך עזך", ועי"כ "ונבוזו ארמנותיך" שהיו מלאים שוד וחמס. ואל תשאל שלא נמצא שפלשתים ומצרים באו על שומרון, כי בספורי מלכים וד"ה לא נמצא כל הקורות הפרטיות שקרו אותם רק הענינים הכוללים, ומן הסברא כי אחר שפלשתים פשטו ביהודה בימי אחז בעת שעלה מלך אשור על פקח (כמבואר בד"ה ב' כ"ט) נפלו אח"כ ג"כ בגבול ישראל שנחלשו ע"י מלך אשור, ומ"ש ביחזקאל (סי' ט"ז כ"ז), וכן מצרים היה להם מדרך כף רגל בעת ההיא בערי ישראל, כאשר פרשתי בנבואת הושע (ז' י"א, ח' ט', ט' ו', י"א ה'):

ביאור המילות

"צר", שם, הצר הצורר סביבות הארץ, הוא יוריד עוזך, והוי"ו של וסביב יתירה כוי"ו וישא אברהם את עיניו:
 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כה אמר ה'", עתה יפרש ההקדמה השניה שאמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו, שהאריה השואג עליהם שהוא מלך אשור שהכין עליהם מלחמה יטרוף טרף וישחיתם, מפרש "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים" שא"א שיציל הרועה את השה שטרף הארי רק ישתדל להציל מפיו כרעים או סחוס האזן (שיהיה לו עד שנטרף השה ויהיה פטור מלשלם כמ"ש אם טרוף יטרף יביאוה עד, שיבא הנטרף לראיה) "כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה", ר"ל רק החלשים שיושבים בפאת מטה מחולשתם הם ינצלו שלא יהרגם או יגלם, "ובדמשק ערש", שיעור הכתוב והיושבים "בדמשק בפאת ערש", שעל הערש שוכב החולה הגמור לא החלש לבד, ששם גם החלשים היושבים במטה לא ינצלו רק החולים השוכבים על ערש דוי, כי תחלה הגלה מלך אשור רבים מישראל לדמשק, כי את ארם הגלה לקיר והושיב בני ישראל תחתם בדמשק, או שרבים מבני ישראל התישבו בעצמם שם, כי ירבעם בן יואש השיב את דמשק לישראל כנזכר במלכים, ואח"ז הגלה אותם מלך אשור גם מדמשק, כמ"ש לקמן (ה' כ"ז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק, שאח"כ העביר אותם מדמשק לחלח וחבור, ומשם הגלה אף החלשים היושבים במטה ולא נצולו מידו רק השוכבים על ערש דוי:

ביאור המילות

"מטה, ערש". מטה שרשו נטה וכולל כל העשוי שיטה אדם עליו על צדו, וערש הוא המיוחד לחולים, ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלות מ"א), או לילדים, הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג), או לנשים, מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז'), (עי' לקמן ו' ד'), מלת היושבים נמשך לשתים, (והיושבים) בדמשק (בפאת) ערש:
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעו והעידו", עתה מפרש ההקדמה השלישית שאמר התפול צפור על פח ומוקש אין לה, שהם שנפלו בפח של מלך אשור בהכרח יש מוקש שהוא סבה שעל ידו נוקשו ונלכדו בפח, וכבר באר ענין זה שנפלו בפח בהושע (סי' ז') ויהי אפרים כיונה פותה מצרים קראו אשור הלכו כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם, ובארתי שם שהושע בן אלה נלכד בפח של מלך אשור שהלך אליו אחר ששלח מלאכים לקרוא את מלך מצרים לעזרה נגד מלכי אשור, ובזה נמשל לעוף השמים היורד אל הרשת כן ירד אח"כ מלך אשור ונלכד ברשותו, ושם בארתי שהמוקש של הפח הזה יקשו לו בני עמו, שע"י שהושע רצה לבטל עבודת העגלים היה כח בישראל נגדו והם הלשינו אותו וגלו הדבר למלך אשור שרוצה למרוד בו ולחסות בצל מצרים, (כמו שמבואר שם סי' י' (ב-ו) כמו שפרשתי שם), אולם המוקש העקרי היה חטא עבודת העגלים אשר היה בידם, ובעון זה עצמו נענשו, וז"ש "שמעו והעידו בבית יעקב":  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי ביום פקדי פשעי ישראל" להענישם על עונותיהם, אז "ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח", שהוא מה שהושע גדע קרנות המזבח בל יזרקו דם זבחיהם על קרנות המזבח וא"כ מוקש חטא הע"ז גרם מוקש אחר, שע"י שהושע גדע קרנות המזבח נעשה נגדו מרידה בין העם, ועי"כ.  

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והכיתי בית החורף" שהמורדים הרסו בית המלך בין בית החורף שלו בין בית הקיץ שלו, וגם "אבדו בתי השן" שהיו למלך ולשרים, ועי"כ "ספו בתים רבים" אם ע"י המהומה שיהיה ביניהם עצמם שהחריבו בתים רבים וכמ"ש גם (בישעיה ט') ויהיה העם כמאכלת אש וכו' מנשה את אפרים ואפרים את מנשה, ואם שעי"כ הלשינו את מלכם אל מלך אשור ויעצרהו בבית כלא כאשר יצא אליו, וזה היה המוקש אל הפח, שע"י מוקש זה נפל ברשתו, ועי"כ עלה אח"כ ויצר על שומרון וילכדה ויגל את ישראל וא"כ חטא הע"ז שבידם הוא היה עקר המוקש שבו נלכד הצפור שהוא אפרים ושבטי ישראל: