מ"ג עובדיה א ט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃

וְיִתַּבְּרוּן גִבָּרָךְ יַתְבֵי דָרוֹמָא בְּדִיל דְיִשְׁתֵּיצֵי גְבַר דְבֵיהּ צוֹרְבָא מִכְּרַכָּא דְעֵשָׂו מִקְטוֹל:

"וחתו גבוריך תימן" - יחתו ויפחדו לנוס אל ארץ ישמעאל וי"ת ויתברון גברך יתבי ארעא דרומא

"למען יכרת" - כל איש גבור

"מהר עשו מקטל" - מרוב הרג שיבא עליכם

"וחתו". "תימן" – אולי הזכירו לתקפו.

"גבוריך" – שהם מתימן כי הוא מבני אדום.

"למען יכרת איש" – מרוב ההרג, ולא ישאר פליט.

וטעם "למען" דבק עם והאבדתי.

"וחתו" - ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (ירמיהו מט)

"תימן" - הוא אדום היושב בהר שעיר בדרומה של ארץ ישראל

"מקטל" - ענין הרג כמו הן יקטלני (איוב יג)

"מקטל" - ר"ל הכריתה תהיה מן ההרג שיעשו בהם ולא שימותו על מטתם

"למען יכרת" - באופן שיכרת איש מאותם שמקום מושבם הוא בהר שעיר ר"ל לא ישאר מהם איש

"וחתו גבוריך תימן" - אתה שמקור מחצבתך מאדום היושבת בדרומה של א"י הנה וישברו במלחמה

"וחתו", שיעור הכתוב "וחתו גבוריך תימן מקטל", שיפול מורך בלב גבוריו, ועי"כ "יכרת איש מהר עשו", כי לא יהיה להם לא עצה ולא גבורה למלחמה:

"וחתו מקטל". יתיראו מהריגה, כמו הן יקטלני לו איחל: