פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא ידענו דורו ולא נוכל לומר כי הוא הנזכר בספר מלכים בימי אחאב כי שם כתוב (מלכים א יח, ג): ועובדיה היה ירא את ה'. ואילו היה זה הנביא בעצמו, איך יקראנו ירא השם ולא יקראנו נביא? כי הנבואה היא המעלה הנכבדת יותר!

ולפי דעתי, "כי שמועה שמענו" – זה הנביא וירמיה וישעיה ועמוס שהתנבאו על אדום, על כן אמר: שמענו.

"וציר" – כאילו ציר שלוח בגוים שהתחברו ויאמרו אלה לאלה "קומו".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה קטן" – כי מספרם מעט, ואין ארץ מלכותם רחבה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זדון". חסר כ"ף, כי חשבת כי הר שעיר ימלטך, כ"שוכני בחגוי" הסלע.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם תגביה כנשר" – פועל יוצא, והפעול נשוא חסר, והוא מקום שבתך. וככה (תהלים קיג, ה): המגביהי לשבת, וכבר פירשתיו. [ו]הטעם: תגביה מקום שבתך כנשר.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם גנבים" – בסתר. "שודדי לילה".

"נדמיתה" - נכרתה, כמו (הושע י, ז): נדמה שמרון.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איך". "נבעו" - כמו (ישעיהו כא, יב): אם תבעיון בעיו.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד" – לא יכלו אנשי בריתך להושיעך, רק שלחוך עד סוף הגבול שלך, בלכת פליטיך בשביה.

"לחמך" - כאשר היית במקומך זהו "תחתיך".

"אנשי שלומך" – המאכילים אותך נותני מזור בלחמך ולא הרגשת.

"ומזור" – כמו (הושע ה, יג): מזורו.

ותחסר כ"ף ממלת "אין" כאיש אשר אין תבונה בו, וכמוהו (ישעיהו מ, כט): ולאין אונים עצמה ירבה – ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר: "בו" כמו ממנו – (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו – לא התבוננת ממנו.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלא" – לא יועילוך להצילך חכמיך וגם גבוריך.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחתו". "תימן" – אולי הזכירו לתקפו.

"גבוריך" – שהם מתימן כי הוא מבני אדום.

"למען יכרת איש" – מרוב ההרג, ולא ישאר פליט.

וטעם "למען" דבק עם והאבדתי.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מחמס". אלו הפסוקים יורו כי זאת הנבואה על אדום היא אחר גלות ירושלם אל בבל, וכן אמר המקונן (תהלים קלז, ז): זכור ה' לבני אדום, שהיו אומרים לבבלים ערו ערו. וכתיב (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום. ונבוכדנצר השחית אדום ותהי ארצם שממה. וככה יתנבא יחזקאל כי ירושלים שבה אחרי גלות בבל, ואדום לא שבה. וכבר פירשתי בספר דניאל כי אין ישראל בגלות אדום. ופירשתי דברי הקדמונים: "מלכות אדום הרשעה". והנה טעם "מחמס" – בעבור החמס שעשה אדום לישראל ביום ירושלים.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום" – לראות ולהנקם.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואל" – לא היה ראוי שתראה "ביום נכרו" הוא יום אידו שהוא נכר בעיניו שלא הכיר יום כמוהו בימים.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל" - בעבור שהיה לעולם אדום תחת יד יהודה, על כן היה קשה עלינו שמחת אדום מצרתו.

"ואל תשלחנה" - דרך קצרה. והטעם: ידיך וככה יחפרו בעמק רגליו.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואל הפרק" - מקום שיתפרקו ממנו הדרכים לאמר לבבליים: אי זה הדרך הלך הפליט?

"ואל תסגר שרידיו" - למסור כאילו תסגור עליו.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי" - הטעם במהרה יקרה לכל, גם לך כמקרה הזה.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי" - מדבר לישראל, כאשר שתיתם – כוס, כן ישתו כל הגוים.

"ולעו" - כמו ילע קדש. והטעם: בליעה, אלא שהוא חסר בית. ויפת אמר: כאשר שתו הגוים ושמחו על הר קדשי, כן ישתו על הר עשו.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובהר ציון" - כל הגוים יהיו כלא היו ואין פליט להם, אבל בהר ציון תהיה פליטה. אמר יפת: זה לעתיד. ורבי משה אמר: על ימי חזקיהו. ורבי ישועה אמר: על בית שני.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה, ובית יוסף" - הטעם כפול והזכיר יוסף כנגד יעקב ויוסף.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירשו" - אנשי הנגב שם מקום, או נגב ארץ ישראל והיושבים בשפלה, כמו: בערבה בהר ובשפלה ובנגב.

"ובנימין" - ירש את הגלעד מעבר לירדן.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגלות" - אמר רבי משה: הגלות שהחלו לגלות. ורבי מרינוס אמר: כי החל כמו ויאבל חיל וחומה, והטעם כי תתפש המדינה ונהרג מה שבתוכה, גם הבורחים לא נמלטו רק מעטים שהיו בחיל.

"אשר כנענים" - שמענו מפי גדולים כי ארץ אלמניי"ה הם הכנעניים שברחו מפני בני ישראל בבואם אל הארץ, גם ככה צרפת היא פרנסי"ה. ותרגום יונתן בן עוזיאל: ספרד אספמיא וזו היא גלות טיטוס, וזאת הנבואה לעתיד. לא כאשר אמר רבי משה, כי אז נפזרו מהבית הראשון.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועלו מושיעים" - הם שופטי ישראל לשפוט השרידים בהר עשו, אז תהיה לשם המלוכה בגלוי, כדרך: והיה ה' למלך על כל הארץ, שהוא לעתיד.