פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ
  וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכׇּר־עֽוֹד׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו-ז) "תנו שכר לאובד, ישתה וישכח רישו", השכר המשכר אין ראוי רק לאובד כדי שיטרף דעתו לגמרי וישכח רישו, כמו היוצאים למיתה שהיו משכרים אותו שתטרף דעתו, "ויין למרי נפש" להם יתנו יין המשמח את הלב כדי "שעמלו לא יזכר עוד":

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ישתה" - כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו, והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות, כי היין מפיג הצער.

מצודת ציון

"רישו" - מלשון רש ועני.

<< · מ"ג משלי · לא · ז · >>