מ"ג משלי לא ו

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תנו שכר לאובד ויין למרי נפש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד
  וְ֝יַ֗יִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאובד" - למי שסופו לאבוד, לרשעים.

"למרי נפש" - המצטערין על ענים ועל אבלם.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תנו שכר לאובד". הנה השכר והיין אינו ראוי כי אם "למרי נפש ולאובד", "שישכח" המר נפש לדין ולא ידע סדר טענותיו אשר בהם יתבאר משפטו ודינו,

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו-ז) "תנו שכר לאובד, ישתה וישכח רישו", השכר המשכר אין ראוי רק לאובד כדי שיטרף דעתו לגמרי וישכח רישו, כמו היוצאים למיתה שהיו משכרים אותו שתטרף דעתו, "ויין למרי נפש" להם יתנו יין המשמח את הלב כדי "שעמלו לא יזכר עוד":


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לאובד" - למי שהוא אבוד ברב העוני.

"למרי נפש" - למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" -

  • (ברכות נז א): "תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו, שנאמר (תהילים קד) ויין ישמח לבב אנוש; ויש שותהו ורע לו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני: תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי."
  • (סנהדרין מג א): "הא דאמר ר' חייא בר רב אשי אמר רב חסדא: "היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", ותניא: "נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן", לא התנדבו נשים יקרות - משל מי? - הא ודאי מסתברא משל צבור, כיון דכתיב תנו מדידהו."
  • (סנהדרין ע א): "אמר רבי חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש."
  • (ערובין סה א): "אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד...".

<< · מ"ג משלי · לא · ו · >>