פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵ֣ץ הַ֭יַּיִן הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר
  וְכׇל־שֹׁ֥גֶה בּ֗֝וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(משלי כ א): "לץ היין" - הלץ הוא המתלוצץ על חוקי החכמה, כי חוקי החכמה צריך לקבלם באמונה ובישרת לב אחר שאין עליהם מופת, ומלמד כי גם מי שקיבל חוקי החכמה, אם "שוגה ביין - לא יחכם", כי "היין הוא לץ", מתלוצץ על חוקי החכמה, באשר הוא ימשול על הלב וציוריו לסור מדרך החכמה אל ההוללות, והכל נדמה עליו כמישור.

והנה, הלץ מתלוצץ רק על החכמה, לא על הדעת; אבל "השכר הומה", אינו מתלוצץ בדעת כלל, רק בהמיה, כי אז כבר בטל שכלו ונעשה כבעלי-חיים הומים בלי דעת.

ביאור המילות

  • "שכר" - הוא יין ישן המשכר.
  • "שוגה בו" - כמו (משלי ה יט): "באהבתה תשגה תמיד".
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לץ היין" - שותה היין הוא לץ, ושותה השכר יהמה ויצעק בשכרותו, וכל השוגה בו, ר"ל כל מי שישגה בו בדעתו לחשוב הואיל והיין מפקח ארבה א"כ בשתייתו, הנה באמת לא יתחכם, כי אף אם מעוטו יפה רובו קשה.

מצודת ציון

"הומה" - ענין צעקה.

"שוגה" - מלשון שגגה.

מ"ג משלי · כ · א · >>