פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לשון שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְֽשׁוֹן־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו
  וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישנא דכיו" - מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב

"ופה חלק" - פה של חלקלקות

"יעשה מדחה" - עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשון שקר ישנא". איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו, אע"פ שלא גמלוהו רע, אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם, לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם.

אך "פה חלק יעשה מדחה" לזאת השנאה, ויסירה, ר"ל רוצה לומר, כלומר, כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם, ויראו שהם בוטחים בו ושאינם חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשון שקר ישנא דכיו", מצייר במליצה, שהלשון שקר עצמו ישנא את הנדכאים לפניו. ימליץ, שהלשון שקר, דהיינו הרגיל לקבל לשון הרע, אוהב את הגבורים, לא את הדכים, ר"ל, המדברים לשון הרע בצנעה ובסתר כי יראים לדבר בגלוי, יישנאו מן הלשון שקר, כי זה עדות שאין ממש בדבריהם, "ופה חלק יעשה מדחה", ממליץ שהפה חלק בעצמו, שמדבר חלקות להחניף ולדבר אחד בפה ואחד בלב, הוא עצמו יעשה מדחה, לדחות בה את המשתמש בפה חלק, שהוא עצמו יחליק ויפול אל השחת:


ביאור המילות

"דכיו". משורש דכא:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לשון שקר" - איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו, ואף אם לא גמלוהו רע, כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו; אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא, ר"ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו, אז השנאה ההיא נדחית מעצמה.

מצודת ציון

"דכיו" - ענין שבירה וכתיתה, כמו (במדבר יא): "או דכו במדוכה".

"מדחה" - מלשון דחיה.