פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ
  וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע לאביך זה ילדך". המישירך שתלמד החכמה ואע"פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלות אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאת הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס':

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע לאביך זה ילדך", מצוהו שישמע ויקבל חקי החכמה מאביו ואל יסתפק בקבלתו שינחיל אותו דבר שקר, אחר "שזה ילדך". ואין אב מנחיל שקר לבניו, וכן בקבלך דרכי המנהגים מאמך, "אל תבוז" מצד "שזקנה אמך", ותחשוב שהמנהגים האלה היו טובים לדור ראשון לא לדור החדש, ושהם טובים לזקנים לא לנערים שרתיחת התאוה בוער בם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זה ילדך" - ר"ל הלא זה ילדך, ובוודאי יחפוץ בתקנתך.

"כי זקנה" - אף אם זקנה אמך, לא תבוז אמריה לומר 'לא בסבי טעמא, אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל'.

<< · מ"ג משלי · כג · כב · >>