פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֣ין חׇׇ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה
  וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אין חכמה..." - אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה'; כל מקום שיש חלול השם, אין חולקין כבוד לרב.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אין חכמה וגו'" - אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אין חכמה". הנה לא תועיל חכמ' ותבונה ועצ' במה שיחשוב אדם לעשותו לנגד ה' כי אף אם יתחכם ויתבונן ויקח בו העצה היותר נכונה לא יוכל לשנות גזרת הש"י כלומר להגעתה כמו שיראה מענין מכירת יוסף ומספורים אחרים באו בדברי הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה כי לא תצטרך חכמה ותבונה ועצה בהשתדלות בהגעת חפציו לאשר הוא נגד ה' ואצלו ר"ל למי שהוא דבק בו כי הוא יישיר דרכיו וארחותיו באופן שיכונו מחשבותיו ולשני הפירושי' ימשך יפה מה שנזכר אחר זה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ל-לא) "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" אומר הגם שהבחירה נתנה ביד האדם, ובענינים הפרטים יצליח האדם ע"י הכנתו ושקידתו. בכל זה בענינים הגזורים מאת ה' וקצובים מאת ההשגחה, כמו בענינים הכוללים הנוגעים לכלל עם גוי ומדינה, אז הגם שצריך האדם לעשות את שלו ולהכין ההכנות הטבעיות, כמו שבעניני מלחמה שהם ענינים כוללים צריך שיכין תכסיסי מלחמה וסוס ורכב, בכ"ז עצת ה' היא תקום ולא יועיל השתדלות האדם. והנה יצליח האדם לפי הטבע, אם ע"י החכמה שקבל מרבותיו דרכי הנהגה הראויה, אם ע"י התבונה שמתבונן בעצמו להוציא דבר מדבר, ולהתבונן בענינים שיפול עליהם אמת ושקר, ואם ע"י העצה שבא ע"י שלימות כח המדמה והמשער, שע"י יודעו לו העתידות איך יפול דבר ואיך ראוי להתחכם בדבר, ובכ"ז כל אלה לא יועיל לנגד ה', ר"ל בענינים הגזורים ונחרצים מאת ה'. ומביא ראיה שהגם "שסוס מוכן ליום מלחמה" והוא האמצעים הטבעים שע"י יצליח במלחמה, בכ"ז "לה' התשועה" כי בהיות המלחמה ענין כולל, שע"י ירד עם או יעלה במעלות, התשועה היא השגחיית, והאמצעים הטבעיים לא יועילו בו כלל:


ביאור המילות

"חכמה, תבונה". עי' הבדלם למעלה (א' ב') ובכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אין חכמה" - לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אין חכמה" - לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' " -

  • (ברכות יט ב): "אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק. מאי טעמא? אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חלול השם, אין חולקין כבוד לרב.
  • מתיבי: קברו את המת וחזרו ולפניהם שתי דרכים אחת טהורה ואחת טמאה - בא בטהורה באין עמו בטהורה, בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו; אמאי? לימא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'!
    • - תרגמה רבי אבא בבית הפרס דרבנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך, ואמר רב יהודה בר אשי משמיה דרב בית הפרס שנדש טהור.
  • תא שמע, דאמר ר' אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אמאי? לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'!
    • - כדרבא, דאמר רבא: דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן.
  • תא שמע: גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבתורה; ואמאי? לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'!
    • - תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו ד"לא תסור".
    • - אחיכו עליה: לאו דלא תסור דאורייתא היא!
    • - אמר רב כהנא: גברא רבה אמר מילתא, לא תחיכו עליה. כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו ד"לא תסור", ומשום כבודו שרו רבנן.
  • תא שמע: (דברים כב) "והתעלמת מהם" - פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם; הא כיצד? אם היה כהן והיא בבית הקברות או היה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו, לכך נאמר "והתעלמת". אמאי? לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'!
    • - שאני התם דכתיב "והתעלמת מהם".
    • - וליגמר מינה!
    • - איסורא מממונא לא ילפינן.
  • תא שמע: (במדבר ו) "ולאחותו" - מה תלמוד לומר? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא? אמרת "לא יטמא"; יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה? ת"ל "ולאחותו" - לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. אמאי? לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'!
    • - שאני התם דכתיב "ולאחותו".
    • - וליגמר מינה!
    • - שב ואל תעשה שאני."
  • (מועד קטן יז א): "תלמיד שנידה לכבודו נדויו נידוי, דתניא "מנודה לרב מנודה לתלמיד, מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב"; לרב הוא דאינו מנודה, הא לכולי עלמא מנודה. למאי? אי במילי דשמיא, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'; אלא לאו, לכבוד עצמו."
  • (סנהדרין פב א): "כתיב "וירא פנחס בן אלעזר". מה ראה?... שמואל אמר: ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' - כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב."
  • (עירובין סג א): "אמר רבא: ולאפרושי מאיסורא [כדי להפריש אדם מעשיית איסור], אפילו בפניו [בפני הרב] שפיר דמי [מותר לתלמיד להורות הלכה]. רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי, חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא, רמא ביה קלא ולא אשגח ביה, אמר ליה: 'ליהוי האי גברא בשמתא!' אמר ליה: כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא? אמר ליה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב."
  • (שבועות ל ב): "אמר רבה בר רב הונא: האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה - לא ליזיל. אמר רב שישא בריה דרב אידי: אף אנן נמי תנינא: מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול - הרי זה לא יטול. הני מילי בממונא, אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש בו חלול ה', אין חולקין כבוד לרב."
  • (רמב"ם הלכות עדות א ב): "היה העד חכם גדול, והיה בית דין פחות ממנו בחכמה - הואיל ואין כבודו שילך לפניהם - עשה של כבוד תורה עודף, ויש לו להימנע. במה דברים אמורים, בעדות ממון. אבל בעדות שמפריש בה מן האיסור, וכן בעדות נפשות או מכות - הולך ומעיד: אין חכמה . . . לנגד ה' - כל מקום שיש חילול השם, אין משגיחין על כבוד הרב"

<< · מ"ג משלי · כא · ל · >>