מ"ג משלי כא כח

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עד כזבים יאבד ואיש שומע לנצח ידבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד
  וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש שומע" - שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ)

"לנצח" - תמיד

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד כזבים יאבד". ר"ל כאשר יביאוהו לספר הכזב פעמים רבות יאבד העדו' ויפסק ואיש שומע הכזב מפיו יגידהו וישנה בספורו אין קץ בהם בלי שנוי כי הוא יגיד אמת במה שיגיד ששמע מפי זה העד שכבר שמעו מפיו והיה זה כן לפי שעד הכזבים יש בלבו מחשבה מקבלת:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח-כט) "עד כזבים יאבד, העז איש רשע בפניו", כבר אמר כמה פעמים יפיח כזבים לא ימלט, יפיח כזבים יאבד, ופירשנו בכל מקום לפי ענינו, ופה מדבר בענין הקבלה המסורה מדור דור עד ראש אבן ישראל בעניני המצות והאמונות והדעות, שאם יעיד על דברים אמתים מקובלים ששמעה אזנו וקבלה מראש הררי קדם, יתקיימו לעד, ולפעמים יעיד אדם על דבר שלא שמע, וירצה להנחיל קבלה כוזבת, בין במצות בין באמונות ודעות. עז"א "עד כזבים יאבד", כי מהשגחת ה' שהאמת יתקיים והשקר כעשן יכלה, "ואיש שומע" ודבר מה ששמע מפי השמועה הוא "לנצח ידבר", ויתקיים קבלתו עדי עד, ולפעמים "העז איש רשע בפניו" להכחיש קבלתו, כי כן עמדו המכחישים בדור דור להכחיש הקבלה אחר שאינה מושגת מעצמה רק מקבלת אבות, אמנם "הישר הוא יבין דרכו", שמבואר שהישר הוא מי שישר בטבעו ונאמר על דרך הבינה שמבין דבר מתוך דבר בשכל הישר וגם מדותיו ישרות, הוא יבין מצד רוחב בינתו דרך האמת, ויוכל להכריע נגד המכחישים בכח בינתו הישרה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יאבד" - אף אם לא יוזם בבית-דין ולא קיבל העונש, מ"מ מכל מקום יאבד בידי שמים.

"ואיש שומע" - ר"ל, ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו, הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב, כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם, בחשבו כי אמת הוא.

<< · מ"ג משלי · כא · כח · >>