פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז
  וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

בבוא רשע - הנה בבא רשע, בא עמו גם בוז כי מדרכו לבזות האנשים ועם הקלון והבוז שיש עמו מפני פעולותיו המגונות יחרף זולתו בדברים ההם בעינה כי במומו פוסל האנשים בקלונו בעצמו.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בבוא רשע בא גם בוז", ממדת הצדק לכבד כל אדם, ודרך הרשעה לבזות, כמ"ש ורשע יבאיש ויחפיר, שכל בני האדם מבוזים בעיניו, ואם ימצא "קלון" יביא "עמו חרפה", קלון הוא הפך הכבוד, ודרך הרשע לבזות את הנכבדים ולחרף בחרפה את הנקלים:


ביאור המילות

"בוז, קלון, חרפה". הבוז משתתף עם הלעג, רק שהבוז יהיה גם בלב, והקלון הוא הפך הכבוד, והנקלה מבוזה בעצמו והוא שופך עליו חרפה שגדול מבוז:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בא גם בוז" - כי דרכו לבזות בני אדם.

"ועם קלון" - ועם אדם שיש בו קלון רב - יבוא עמו חרפה, כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו.

מצודת ציון

"בוז" - בזיון.

<< · מ"ג משלי · יח · ג · >>