מ"ג משלי יז כח


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב
  אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃


רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם אויל מחריש". והנה ימשך טוב ממניעת הדבור שכבר יעלה מהאדם אולתו וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"אוטם" - ענין סתימה, וכמו (ישעיהו לג): "אוטם אזנו". 

מצודת דוד

"גם אויל מחריש" - מי שיוכל להשתיק גם את האויל, שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב, כי דבר גדול עשה.

"אוטם" - הסותם שפתי האויל, ר"ל המחדיל אותו ממאמריו, יקרא נבון. וכפל הדבר במ"ש.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"חכם, נבון". התבאר בכל הספר שנבון גדול מחכם (ע"ל א' ב').

"ואטם שפתיו", הוא יותר מן המחריש, וגדר האויל הוא מהסתפק בכל דבר: