מ"ג משלי יב א

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אהב מוסר אהב דעת ושנא תוכחת בער

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹהֵ֣ב מ֭וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת
וְשׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר׃

רלב"ג

"אוהב מוסר". מי שהוא אוהב מוסר במדות הוא "אוהב דעת", כי זה ממה שיישירהו לשלימות המושכלות, ולזה הוא מבואר כי מי שהוא "שונא התוכחת", ונפקד ממנו השלימות במדות, הנה הוא "בער", כי יפקד ממנו שלימות המושכלות גם כן:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"אוהב" - האוהב את המוסר הוא אוהב דעת, כי בשמעו את המוסר יקנה דעת מה שלא שמע מאז. אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה, כי ישאר באולתו.

מצודת ציון

"בער" - שוטה, ע"ש שנמשל כבהמות, והוא מלשון (במדבר כ): "אנחנו ובעירנו".

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"אהב מוסר אהב דעת", יש הבדל בין מוסר ובין תוכחה, שהתוכחה הוא שמתוכח עמו בראיות השכל ומראה לו מה טוב ומה רע, והמוסר מכריחו לקבל דבריו ע"י עונשין, או שמתירא מפני עונש המיסר או מקצפו וצויו כקטן המתירא מפני הגדול, או שהמיסר מודיע לו עונשי ה' לממרה דבריו, והנה האוהב תוכחת בודאי אוהב דעת כי התוכחה בנויה על ראיות השכל והדעת, ואמר פה שגם "האוהב מוסר אוהב דעת", כי גם שרשי המוסר בנוים על יראת ה' וידיעת השגחתו וגמולו וענשו שנתבארו ע"י הדעת, ומבואר אצלי שהדעת רובו בנוי על השגת החושים ודברים הברורים בראיית החושים שהם המפורסמות והמקובלות, מה שאירע לדור המבול והפלגה וסדום ומצרים, ואשר עשה לעדת קרח, וא"כ אוהב דעת. והשונא מוסר הוא בודאי בער והיינו איש בלתי מוכן לקבל הדעת, כי גם הילדים ייראו מיראת העונש ויקבלו מוסר מיראה, אבל "השונא תוכחת" שהיא בנויה על וכוחי השכל י"ל שאינו בער, הודיע לנו כי גם הוא "בער" וכבהמה יחשב, כי איש הראוי להקרא אדם חי מדבר כבר מוכן בטבעו לקבל התוכחת, ועכ"פ שלא לשנוא את התוכחה הבאה לפקוח עיני שכלו:

ביאור המילות

"מוסר, תוכחת". הבדלם למעלה (ג' י"א).

" בער", הוא הדומה כבהמה שאין בו אף דעת הפשוט, כמו הידיעה הנקנה ע"י החוש והמושכלות ראשונות, כמ"ש איש בער לא ידע, ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך:

מ"ג משלי · יב · א · >>