מ"ג משלי ח יב


<< · מ"ג משלי · ח · יב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
א‍ני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲֽנִי־חׇ֭כְמָה שָׁכַ֣נְתִּי עׇרְמָ֑ה
  וְדַ֖עַת מְזִמּ֣וֹת אֶמְצָֽא׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שכנתי ערמה" - אצל ערמה שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמרה החכמה לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה:

"אני חכמה שכנתי ערמה". במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות, והם הסדרים ההגיונים,

 

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מזמות" - מחשבות. 

מצודת דוד

"שכנתי ערמה" - אני שוכן בערמה, ר"ל: אי אפשר לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצר הרע המסית בזולת חכמת התורה.

"ודעת" - אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצר הרע המסית. וכפל הדבר במלות שונות.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אני חכמה שכנתי ערמה", הערמה היא הכח אשר בנפש לשקול כל דבר טרם העשותו כמ"ש כל ערום יעשה בדעת, והפוכו הוא הפתי, ולפעמים יערים האדם לרעה, אבל מי שאסף אל נפשו חקי החכמה הוא ישתמש בערמתו לחשוב דרכו עפ"י חקי החכמה, ולהתיעץ עם נפשו בכל דבר ולערום שיהיו מעשיו כפי חוקי החכמה, שעז"א לתת לפתאים ערמה, שהחכמה תלמדם לערום ולחשוב על מעשיהם, ועז"א שאני חכמה אני שוכנת אצל הערמה, כי הערמה בלא החכמה תהיה לרוע לרוב.

"ודעת מזמות אמצא" המזימות הם מחשבות העמוקות בחכמה, וע"י שיעמיק במחשבת החכמה ימצא דעת להשיג ידיעה ברורה ממנה, שע"י עומק העיון בה יקבעו החקים בלבו ליסוד נאמן, עד שישובו אצלו כמושכלות ראשונות או מוחשות, בענין שהערמה היא שוכנת קודם החכמה, ואחריה המזימות, ואחריהם הדעת:

ביאור המילות

"ערמה". למעלה (א' ד'):

" מזמות". למעלה (א' ד'):
 

<< · מ"ג משלי · ח · יב · >>