פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב
  מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נואף אשה וגו'" - שלשתם מחוברים בדבור אחד אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ"כ כמו הנואף למה כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים (הרי שבעה)

"את כל הון ביתו יתן" - ואפי' צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה אבל

"נואף אשה חסר לב" - הוא שהרי לא לרעבון עשה

"משחית נפשו הוא יעשנה" - הזמה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואולם לנואף ראוי שיבוזו, כי הוא לוקח לעצמו חוק הבעל וגונבו ממנו לא למלא נפשו כמו הענין בגנב אבל ישחית עצמו בניאוף בחסרו החומר היסודי ולחותו הטבעי ברבוי המשגל, ולזה הוא מבואר כי נואף אשה הוא חסר דעת, וזה כי משחית נפשו הוא יעשה זאת הפעולה המגונה, והוא ימצא נגע וקלון וגו':

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נואף אשה", אבל הנואף הוא "חסר לב" שאינו דומה כהגנב שעשה הגניבה למלא נפשו כי "הוא יעשנה" מצד "שמשחית נפשו", כי לא ישביע בזה רעבונו כי אבר א' יש באדם משביעו רעב:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נואף אשה" - אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב, והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת, הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון.

<< · מ"ג משלי · ו · לב · >>