פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל
  רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לך אל נמלה עצל וגו' וחכם" - והתחכם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לך אל נמלה עצל". אתה האיש העצל מלהשתדל בקנין המושכלות בהיות לאל ידך לעשות לך אל נמלה שהיא בריה קטנה מהבעלי חיים הבלתי בעלי שכל ראה דרכיה וחכם ולמד חכמה מזה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לך אל נמלה עצל" - כל כוחות מעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומידה שימצא האדם במין ומין מבעלי-החיים, ידענו שכן נמצא גם בנפשו. והרבה מידות יש בבעלי חיים שאינם צריכים להם לצורך חיותם, וה' הטביע בם מידה זו שילמד האדם ממנה לעשות כן, כמו שאמרו חז"ל (? ? ?): "אלמלא לא ניתנה תורה, למדנו צניעות מחתול וכו'". והנמלה, נטע ה' בה מידת הזריזות לאסוף ולכנוס, שממנה ילמד האדם לשקוד ולהרבות באסיפת החכמה, ועל זה אמר: אתה, העצל, אשר תחשוב שלא נמצא בנפשך מידת הזריזות, או שהזריזות אינה מידה טובה או מועלת, לך אל הנמלה, ותמצא שנטוע בה מידה זו שלא לצורך חיותה, רק כדי שתראה דרכיה וחכם, רוצה לומר, תלמד ממנה בהנהגת אסיפת חוקי החכמה בזריזות והשתדלות רב.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עצל" - אתה, העצל, לך אל הנמלה, וראה מנהגה, ולמד ממנה חכמה.

מצודת ציון

"נמלה" - שם בריה קטנה.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם — כמה גדולה תוכחה זו לעצל, שמוכיח אותו בנמלה, בריה קטנה ופחותה. וכאשר אמרו בספרי פרשת האזינו: עלוב הוא האדם שצריך ללמוד מן הנמלה, ומנשה עלוב היה, אלא שצריך ללמוד מדרכה ולא למד. ראה דרכיה וחכם, וכאשר מפרש והולך:

<< · מ"ג משלי · ו · ו · >>