מ"ג משלי ו א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ
תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אם ערבת" - ערבות ממון בשביל אחר.
"לזר" - בעבור הזר תקעת כפך, והוא ענין קיום ותוקף על הערבות.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
ויש מפרשים אם ערבת לרעך – על המלוה, ופעמים קורא אותו רעך ופעמים קורא אותו זר, כי מתחלה הוא רעהו שהאמין בו, ולבסוף כשדחקו לפרוע נעשה זר.
בפרק גט פשוט (דף קעג:), מנין לערב דמשתעבד? דכתיב: בני אם ערבת לרעך וגו׳ נוקשת באמרי פיך וגו׳.
ובפרק המקבל (דף קטו.): לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כד, י), לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר: לקח בגדו כי ערב זר וגו׳ (משלי כ, טז), ואומר: בני אם ערבת לרעך וגו׳.
סוף יומא (דף פז.), אמר ר׳ יוסי בר חנינא: כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר: בני אם ערבת לרעך.
- ^ במהדורה זו, קיטענו את המשך דברי הרב, שבאו במקור שלא על סדר הפסוקים, וסידרנו אותם כל קטע על הפסוק השייך לו. לעומת זאת את מה שכתב בסוף פסוק ה לפרש את כל הקטע מפסוק א עד פס' ה סידרנו בסוף פסוק ה, לפי שכל הקטע הוא המשך ורצף אחד. וכן עשינו בסוף פסוק כט שחוזר לפרש מפסוק כה ואילך, לפי שהכל שם הוא רצף אחד. ויקיעורך.