מ"ג מלכים ב י כב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עבדי הבעל ויצא להם המלבוש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל־הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על המלתחה" - תרגם יונתן לדממנא על קומטריא ארגזים וקופסאות שכורכין בתוכן וגונזין תכשיטי עובדי הבעל

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"הוצא לבוש" - הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם לשלא ימלט מי מהם

מצודת ציון

"המלתחה" - הוא מקום גניזת כריכי מלבושי כהני הבעל והוא הפוך מן (איוב לח ט)וערפל חתולתו וכן תרגם יונתן קומטריא ובמשנה (כלים פרק טז משנה ז) כסוי קמטרא טהור

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר". רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם, וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון, ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה. וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו ע"י מלבושיהם: