מ"ג מלכים א יג כג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש לו החמור לנביא אשר השיבו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ וַיַּחֲבָשׁ לוֹ הַחֲמוֹר לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י אׇכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ וַיַּחֲבׇשׁ־ל֣וֹ הַחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לנביא אשר השיבו" - שם זה לרכוב עליו איש האלהים

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ויחבש לו" - הנביא הזקן חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי אחרי אכלו". עבירה גוררת עבירה, שאחר שנכשל ואכל לא נמנע מלאכול עד גמרו, וגם לקח ממנו חמור, שהיה לו לדון שכמו שהזהירו מלאכל שם כ"ש שלא יקח מהם מתן. ומ"ש "ויחבש לו החמור לנביא אשר השיבו", פי' החמור שהיה שייך לנביא אשר השיבו, כי האיש האלהים לא היה לו חמור ובא ברגליו: