מ"ג מלכים א יג כב


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל תאכל לחם ואל תשת מים לא תבוא נבלתך אל קבר אבתיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתָּשָׁב וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תֵּשְׁתְּ מָיִם לֹא תָבוֹא נִבְלָתְךָ אֶל קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתָּ֗שׇׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֙חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם לֹא־תָב֥וֹא נִבְלָתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נבלתך" - אף גוף מת צדיק נקרא נבלה וכן (ישעיהו כו יט)נבלתי יקומון

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותשב ותאכל לחם". מבואר מזה שעל מה ששב בדרך הקודם לא נענש, כי לא נאסר לו רק לשוב מבית אל ליהודה לא

אם ישוב לאחור באמצע הדרך, אבל האכילה היתה נגד צווי ה', וז"ש "ותאכל לחם במקום אשר דבר אליך אל תאכל", שהיתה האזהרה על המקום ונאסר לאכול שם לעולם: "לא תבא נבלתך". העונש הזה היה מדה כנגד מדה, כי באמת גם בשובו ליהודה היה שליח מצוה ששלוחי מצוה אין ניזקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמ"ש בפ"ק דפסחים (ח ב), רק כפי דעתו שבשובו נפסק השליחות ולכן אכל לחם, לא היה עוד שליח מצוה ולכן ניזוק: