מ"ג ישעיהו נב ט

ט. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ‍ִם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם יהוה עמו גאל ירושלם

מנוקד: פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ‍ִם.

עם טעמים: פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלָ‍ִֽם׃

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"פצחו", בנשוא הצופים קול רנה עם המבשרים, גם חרבות ירושלים יפצחו קולם "וירננו יחדו" עם המרננים הקודמים שהם הצופים והמבשרים (וכבר כתבתי כי ירושלים תציין השבת ההמון וקיבוץ גליות "כי נחם ה' עמו" שהוא קיבוץ גליות ועי"כ "נחם ירושלם" שתתיישב מבניה וזה נגד משמיע ישועה):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

מצודת דוד

"גאל ירושלים" - מיד העכו"ם המושלים בה

"כי נחם ה' את עמו" - על כי נחם ה' את עמו במה שהביא להם הטובה

"פצחו וגו'" - הבתים החרבות אשר בירושלים פתחו פה להרים קול שמחה ורננו יחדיו והוא ענין מליצה

מצודת ציון

"פצחו" - פתחו פה בהרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד)