פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קול צפיך", (נגד מבשר טוב) מצייר כי המבשר עומד על ההר והצופה עומד כנגדו בעבר השני, ובאותו רגע שיבשר המבשר, ישא הצופה את עיניו ויראה הדבר בעין, וישא קול לעומת המבשר קול שמחה כי ראה הדבר בעיניו, ואז הצופה עם המבשר "
יחדו ירננו" (ור"ל הנביאים המבשרים וישראל הצופים).
"כי עין בעין יראו", ר"ל כי עד עתה ג"כ ראו הנביאים שיבת ציון בעין המחזה שהוא עין הפנימי הרואה בנבואה, אבל לא בעין בשר וחוש החיצוני, אבל עתה עין בעין יראו, העין החוזה יראה בעין החושיי ובפועל שוב ה' ציון, (וכבר כתבתי כי ציון תצייר המלוכה והכהונה ובית המקדש וזה יראו בעין, וזה נגד מבשר טוב):
ביאור המילות
"
עין בעין". הב' בי"ת הכלי, העין תראה באמצעות העין לא ראיה שכליית, וכן במדבר
(יד יד):
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
פצחו", בנשוא הצופים קול רנה עם המבשרים, גם חרבות ירושלים יפצחו קולם "
וירננו יחדו" עם המרננים הקודמים שהם הצופים והמבשרים (וכבר כתבתי כי ירושלים תציין השבת ההמון וקיבוץ גליות "
כי נחם ה' עמו" שהוא קיבוץ גליות ועי"כ "
נחם ירושלם" שתתיישב מבניה וזה נגד משמיע ישועה):
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חשף", (זה נגד אומר לציון מלך אלהיך) "
ה' חשף את זרוע קדשו" שהם נסים הגדולים אשר לא תשיגם זכות אדם וצדקתו כלל, ונסים האלה יראה בגלוי לעיני כל הגוים, עד שעל ידי זה "
יראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו", ועי"ז תתגלה מלכות שמים בכל העולם כולו, כי יראו שהתשועה אינה מקרית או טבעית רק היא ישועת אלהינו:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
סורו סורו", מצייר איך מצום אז שיצאו מארץ העובדים לשמש וצבא השמים משני טעמים.
- א) מפני שהעפר עצמו טמא ועז"א "צאו משם" יען כי "טמא אל תגעו" בל תגעו בדבר טמא וזה מפני טהרת הגוף.
- ב) מפני טהרת הרעיון והמחשבה שא"א שיבררו מחשבותיהם אל הקדש בעודם בין עובדי כו"מ, ועז"א "צאו מתוכה הברו" לב ומחשבה, "אתם נשאים כלי ה'":
ביאור המילות
"
צאו משם, צאו מתוכה", משם מורה המקום. ומתוכה מורה העם הגרים שם, צאו מן המקום
(בראשית יט) קומו צאו מתוך עמי
(שמות יב). חברו על טהרת המחשבה, בר לבב, עם נבר תתברר:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי לא בחפזון" הנחפז נחפז אל הדבר, והנס נס מן הדבר, והנה יציאת מצרים היציאה עצמה היתה בחפזון, כמ"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, כי נחפזו אל הטובות הגדולות מהתגלות השכינה בעמוד אש וענן ויתר הישועות שלא השיגו עד בואם אל הר ה' חורבה. והליכתם בדרך אח"כ, היה במנוסה, כי אח"כ רדפו מצרים אחריהם, אבל לעתיד לא יהיה כן, ומפרש "
כי לא בחפזון תצאו כי הולך לפניכם ה'", ואל מי תחפזו, הלא לא תצטרכו ללכת אחריו עד הר האלהים כי ילך לפניכם, וכן "
לא תלכו" בדרך "
במנוסה" מפני האויב שאחריכם, "
כי מאספכם יהיה אלהי ישראל", הוא ילך אחריכם כמאסף ההולך אחר המחנות ומלפני מי תנוסו:
ביאור המילות
"
ה', אלהי ישראל". ה' יקרא מצד שהוא מנהיג העולם כולו, ואלהי ישראל מצד השגחתו הפרטית על ישראל, המאסף שילך אחר המחנות להצילם מאויב רודף אחריהם, יהי' אלהי ישראל, נגד האויב. ולפניהם שילך להאירם באור החיים יהיה מצד שהוא ה' כי באור הזה ילך אז העולם כולו:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה ישכיל עבדי", ר"ל אז בעת ההיא ישכיל עבדי ישראל ויצליח, בעת ההיא ירום מאד, בעת.
ביאור המילות
"
ירום ונשא וגבה". רם ונשא מציין המקום, רם נקודת הרום, ונשא העתק הדבר מן השפל אל הרום, וגבה מציין גובה הדבר עצמו, למשל עץ ארז כולו גבוה, ורם מצד ראש העץ, ונשא אם הולך וגדל עוד, ובמליצה זו יציין ברם ונשא מעלת שררותו וכבודו מעלה מקומית ובגובה מציין מעלתו מצד עצמו בחכמה ודעת ויראת ה':
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אשר שממו עליך רבים", בעת שרבים ישוממו ויתמהו עליו לאמר כן משחת וכו' בעת ההיא תהיה הצלחתו בתכלית הגדולה, "
כן משחת מאיש מראהו".
ביאור המילות
"כאשר". בעת אשר, ויהי כאשר הקריב אברם לבא מצרימה:
"כן כן". דמיון הערך השוה כשני כפ"י הדמיון, כעם ככהן:
"
משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם". המראה מציין הצבע, והתואר בנין הפרצוף במחוגה מתוארת, למשל תואר החוטם הלחיים וערכם בערך הגוף, ויש הבדל בין איש ובני אדם, איש כולל כל יש ונמצא, ובני אדם מציין מין האדם. אומר מצד התואר דומה כתואר בהמה לא כתואר אדם. ומצד הצבע
(שימצאו בע"ח שצבעם יפה מאד) צבעו משונה מכל יש ונמצא:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כן יזה גוים רבים", כמו שמשחת מאיש מראהו כן יזה גוים רבים, שגבורתו להזות גוים רבים תהיה בתכלית הגבורה כמו שמה שהיה מראהו משחת מאיש היה ג"כ בתכלית השפלות, שלפי גודל שפלותו תחלה כן תהיה התנשאותו אח"כ, "
עליו יקפצו מלכים פיהם", בעת יזה העכו"ם שהדרך הוא שמלכיהם יריבו בעדם, אבל עליו יסגרו פיהם וישתוקו, "
כי אשר לא ספר להם ראו", ר"ל כי הבלתי אפשר יהיה בשני פנים.
- א) בלתי אפשר במציאות בפועל.
- ב) בלתי אפשר במחשבה. הבלתי אפשרי במחשבה הוא רק קיבוץ החיוב ושלילה בנושא אחד כמו מחוגה מרובע, אבל הבלתי אפשר במציאות הוא אפשר בהגיון, כמו שיעוף אדם לשמים הוא בלתי אפשר במציאות ומ"מ הוא אפשר במחשבה, כי אין מושג העפיפה סותר למושג אדם, יאמר כי הפליאה הזאת מהצלחת ישראל היה עד עתה אצלם בלתי אפשר במציאות כי לא קרה עוד כזאת ועז"א אשר לא ספר להם שקרה בפועל ראו עתה בחושיהם, ויותר מזה כי היה אצלם כדבר בלתי אפשרי במחשבה, כי לא יכלו לצייר דבר כזה במחשבתם ולהבינו עד עתה שעם חלש ונבזה יתנשא כ"כ, ועתה אשר לא שמעו התבוננו:
ביאור המילות
"
לא ספר, לא שמעו". הבלתי מסופר אפשר להשמע אם יסופר, והבלתי נשמע בלתי אפשר לצייר במחשבה כלל, וההבדל בין בלתי אפשר במציאות ובלתי אפשר ההגיוני בארתיו בחבורי על חכמת ההגיון:
