פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו נב ד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי כה אמר אדני יהוה מצרים ירד עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו

מנוקד: כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ.

עם טעמים: כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מצרים ירד עמו וגו'" - הם המצרים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנם עשקו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה' מצרים", המצריים לא הגלו את ישראל מארצם ותהי להפך כי "עמי ירד בראשונה" אל ארצם "לגור שם", ולכן מה שהחזיקו בם אחר כך לא היה העול גדול כ"כ כי הם באו בגבולם, "ואשור באפס עשקו", אשור שהוא הגלה את ישראל מארצו, לא היה לו הנאה מגלותם כי על ידם נחרב ממלכתו בימי חזקיהו ותהי לאפס, עד שעשקו באפס ובלא תועלת, רק מחיר העשק היה הוא עצמו לאפס ואין:


ביאור המילות

"באפס עשקו". לפי' המפ' היה צ"ל חנם עשקו, כי אפס מורה שלא היה לו תועלת מן העושק:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באפס עשקו" - רצה לומר עם כי היה בלא דבר הנה לא נשתעבדו בידו זמן רב אלא כעושק את מי ומניחו והולך לו

"מצרים וגו'" - רצה לומר מה ששעבדו למצרים עם כי היה זמן רב הנה לא על חנם היתה כי מתחלה ירדו לגור בארצם בימי הרעב וכלכלו אותה

"ואשור" - יאמר על סנחריב ונ"נ כי גם הוא מלך באשור

מצודת ציון

"לגור" - לדור

"באפס" - על חנם בלא דבר וכן אפס מעשיהם (לעיל מא)

"עשקו" - מלשון עושק וגזל