פתיחת התפריט הראשי


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו

מנוקד: לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ.

עם טעמים: לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

לָא יִצְוַח וְלָא יַכְלֵי וְלָא יְרִים לְבָרָא קָלֵהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא ישא" - לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יצעק", ענין נבואתו ושליחותו תהיה משונה מכל שלוחי האל.

  • א) עד הנה הנביא היה צריך לצעוק ולהפחיד את העם בעונשים, הוא לא יצעק.
  • ב) הנביא היה נושא עכ"פ משא במשל ומליצה להכניס דבריו בלב השומעים, הוא לא ישא משל ומשא.
  • ג) הנביא היה צריך לעמוד עכ"פ בחוץ ולהשמיע קולו במקום אסיפת העם, הוא לא יוצרך להשמיע בחוץ קולו:


ביאור המילות

"ישא", כמו וישא משלו, ונשאו קנה, ישא עליכם משא, התחלת הדבור המליציי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא ישמיע בחוץ קולו" - אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם

"ולא ישא" - לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק

"לא יצעק" - לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריו