מ"ג ישעיהו מא א



כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

אֲצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן יוֹסְפוּן חֵיל יִתְקָרְבוּן בְּכֵן יְמַלְלוּן כַּחֲדָא לְדִינָא נִתְקְרָב.

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"החרישו אלי" - כדי לשמוע דבר

"איים" - עכו"ם

"יחליפו כח" - יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח

"יגשו" - הלום ואז משיגשו ידברו

"למשפט נקרבה" - להוכיחם על פניהם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"החרישו" - ענין שתיקה כמו יחריש באהבתו (צפניה ג

מצודת דוד

"יחדו" - אני והם נקרב למשפט על מה שהם אומרים שאין היכולת בידי להציל את עמי מידם

"יחליפו כח" - יחדשו כח להתאמץ בטענות אם יוכלו להשיבני

"יגשו אז ידברו" - יגשו אלי לשמוע אמרי ואז אחרי שמעם ידברו דבריהם אם ימצאו מענה

"החרישו אלי איים" - יושבי האיים החרישו לשמוע אלי כי המדבר לא ישמע ולא יאזין

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"החרישו", אחר שדבר תנחומין אל ציון, קורא אל העמים, מצייר כי כבר בא הגואל (כי החוזה במראות אלהים, יראה העתיד כאילו כבר בא) ועפ"ז מתוכח עמם להשיבם אל אמונת האחדות ודת האמת.

"החרישו", המתוכח ינוצח לפעמים מפני ארבעה דברים,

  • א) אם הוא אדם קטן, יאמר אתם "איים" הקטנים "החרישו אלי", לא אתם תתוכחו רק "ולאמים" הגדולים "יחליפו כח", הם יתוכחו.
  • ב) אם ילחצנו אל הוכוח פתאום ואין לו עת לסדר טענותיו, אומר "יחליפו כח" לחשוב ולהתיעץ.
  • ג) אם יתוכח עם עריץ או נשוא פנים, אשר אימתו או שאתו תבעתנו מלדבר את כל אשר עם לבבו, עז"א "יגשו" אלי מבלי אימה ואז ידברו. לא מרחוק בחרדה ופחד.
  • ד) אם אין שופט מכריע ביניהם, כמ"ש (איוב ט') כי לא איש כמוני אעננו. לו יש בינינו מוכיח. יסיר מעלי שבטו. עז"א יחדו למשפט נקרבה לפני השופט אשר יכריע בינינו עם מי הצדק:

ביאור המילות

"ולאמים". בארתי למעלה (יז יב) כי לאומים פורט עמים גדולים שיש להם דת, שהם כאם הבנים לעמים קטנים:

"יגשו נקרבה". בכ"מ שהניגש פחות במעלה מן הנושא או המקום שהוא ניגש אליו, ישמש בלשון הגשה, ואם שניהם שוים ישמש בלשון קורבה. וכבר כתבתי כי יחדו מורה על השתוות שניהם, ובזה הוסיף יחדו למשפט נקרבה כשני בני אדם שוים: