מ"ג ישעיהו י ד
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
מנוקד: בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
עם טעמים: בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
"בלתי כרע תחת אסיר" - במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון
"תחת" - מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות טז)
"ותחת הרוגים יפלו" - ובאותו מקום יפלו הרוגיםמלבי"ם (כל הפרק)
"בלתי כרע", המאמרים מגבילים "על מי תנוסו לעזרה בלתי כרע תחת אסיר ואנה תעזבו כבודכם (בלתי כרע) תחת הרוגים יפלו", ר"ל כי ביום הרג רב, יש מבקש הצלת נפשו, וימסור א"ע ליד האויב למען יניחו בחיים, ויש מבקש הצלת כבודו, ואינו רוצה ליפול ביד אויב כאחד הריקים ובוחר יותר מות מחיים, כן אתם אם תבקשו עזרה והצלת נפשכם, "אל מי תנוסו לעזרה", אין לכם שום עזר "בלתי אם לכרוע תחת אסירים" וליפול ביד האויב. ואם תבקשו הצלת כבודכם, "אנה תעזבו כבודכם", ע"ז אין שום עצה, "(בלתי אם לכרוע תחת ההרוגים אשר יפולו", כי בזה תעזבו כבודכם לזכר עולם בשדה המערכה, כגבור שחרף למות נפשו ויעזב כבודו לזכר בין החיים, (מעתה יתחיל לנבאות על אשור המרעיש ממלכות כי גם עליו תעבור כוס, ונפל בחרב לא איש ע"י זכות חזקיהו):
ביאור המילות
"כרע", מקור בדמות פעל עבר ענינו לכרוע.
"ואסיר", כמו אסורים ובא הכלל בל"י כמו ויהי לי שור וחמור:
"הרוגים יפלו". נטמן מלת אשר, הרוגים (אשר) יפולו: