פתיחת התפריט הראשי


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם

מנוקד: וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם.

עם טעמים: וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּמַה תַּעְבְּדוּן לְיוֹמָא דְיִסְעֲרוּן עֲלֵיכוֹן חוֹבֵיכוֹן וּלְרִיגוּשׁ עָקָא מֵרָחִיק יֵיתֵי לְאָן תְּעַרְקוּן לְסָעִיד וְהֵיכָא תִשְׁבְּקוּן יְקָרְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ליום פקודה" - שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם

"שואה" - לשון חורבן

"על מי תנוסו לעזרה" - הקב"ה אינו בעזרתכ'

"ואנה תעזבו" - את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומה", אתם המרשיעים כ"כ "מה תעשו ליום פקודה", הוא היום המיועד מאת ה' לפקוד על עונכם, ולא זאת לבד אלא "ולשואה ממרחק תבא", כי היום הזה יש בו שני ריעתות,

  • א) שתהיה בו שואה שהיא צרה פתאומית שלא תדעוה תחלה לבקש הצלה ממנה,
  • ב) שתבא ממקום רחוק, עד שלא תרגישו מהות הצרה וענינה כלל "על מי תנוסו":


ביאור המילות

"יום פקדה", יום מוכן על גמול העון, שנת פקודתם (ירמיה יא כ"ג כ"ח), עת פקודתם (מ"ו נ'):

"שואה", חשך פתאומי (משלי א').

"ועל מי", כמו אל מי, וכן הרמתה על ביתו (ש"א ב'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואנה תעזבו" - כשתלכו בגולה אנה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת

"לעזרה" - לעזור לכם

"ולשואה" - לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור

"ומה תעשו" - כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו להמקום ב"ה בעת יפקוד עליכם העון הזה

מצודת ציון

"פקודה" - ענין זכרון כמו ותפקוד עלי עון האשה (שמואל ב ג)

"ולשואה" - ענין חושך כמו אמש שואה (איוב ל)

"על מי" - כמו אל מי

"ואנה" - איה

"כבודכם" - כן יקרא העושר וכן עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לא)