פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו י ה


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי

מנוקד: הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי.

עם טעמים: ה֥וֹי אַשּׁ֖וּר שֵׁ֣בֶט אַפִּ֑י וּמַטֶּה־ה֥וּא בְיָדָ֖ם זַעְמִֽי׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַוי אַתּוּרָאָה שׁוּלְטַן רוּגְזִי וּמַלְאָךְ שָׁלִיחַ מִן קֳדָמַי עֲלֵיהוֹן בִּלְוָט:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוי" - כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי

"ומטה הוא זעמי" - בידם של בני אשור

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי אשור", (מאמר זה נמשך על פסוק זיי"ן, הוי אשור שבט אפי, והוא לא כן ידמה). הוי שם הקריאה, קורא לאמר "הלא אשור הוא רק שבט אפי", הוא אין לו ממשלה מעצמו, רק אפי נתן בידו שבט המושל שע"י שחרה אפי על העמים נתתי בידו שבט להחריבם.

"ומטה", מוסיף לאמר, שגם השבט והממשלה שלו אינה בלתי מוגבלת, רק "המטה אשר הוא בידו הוא זעמי" וקללתי, לא יוכל להכות רק ע"י קללתי, ועם אשר לא זעמתי ולא קללתי אותו אין לו רשות עליו. עתה מבאר דבריו, (נגד "הוי אשור שבט אפי" אומר).


ביאור המילות

"אפי, זעמי". אף משתתף עם שמות המורים על הקצף. וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה, ונרדף עם ארה קבה (במדבר כג ז' ח', משלי כד כד). וגדרו, הקללה והגיעול שיגזור הקוצף בעת קצפו, וכן ואיפת רזון זעומה (מיכה ו' י'), מאוסה וגעולה וקללה שורה עליה, ועי' מ"ש (יחזקאל כא לו, תהלות סט כה, עח מט, קב יא):

"שבט, מטה". במקום שיציינו ההכאה, יהיה מטה יותר מכאיב משבט (לקמן כד), ואם יציינו המשרה יהיה שבט ציון המשרה (בראשית מט י', במדבר כד יז, תהלות מה ז', עמוס א' ה' ח'). ומטה, יציין הנוגשים והשוטרים (מיכה ו' ט', יחזקאל ז' ט') ואמר (יחזקאל י"ט י"ח) מטה עוז שבט למשול, ר"ל שופטים ושוטרים: