פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו יד כד

מקראות גדולות ישעיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֙יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר דמיתי" - באשור כן היתה אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאים ישראל בסנחריב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשבע ה'", וה' קיים דבר זה בשבועה.

"לאמר", וכה אמר לברר דבריו. הלא "כאשר דמיתי", התכלית שירצה ה' במעשהו הוא העצה שלו (כנ"ל ה' י"ט), והאמצעיים שיעשה להקים התכלית ולהביאו אל הפועל הוא המחשבה. והנה במפלת אשור, תכלית מפלתו היתה שלא ירע לישראל, וזו היא העצה, והאמצעיים שהכין לזה הוא מפלת אשור בהר ציון, שעי"כ ראו גבורות ה' והשגחתו על עמו ולא יסף שוב עליהם עוד. אומר ה' הלא "כאשר דמיתי" האמצעיים אל עצתי הלא "כן היו", ומבואר "שגם העצה שיעצתי" שהוא בל ישתעבדו ישראל, לא לבד שהיתה כי גם "תקום לעולם", כי לא לבד שהצלתים מאשור כי כן אציל אותם מכל נוגשיהם. עתה מפרש, "(נגד כאשר דמיתי)".


ביאור המילות

"דמיתי, יעצתי". העצה אצל ה' היא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבה היא הכנת האמצעיים להשגת התכלית (ע"ל ה' י"ט), המחשבות שהם האמצעיים צריכים לקלוע אל המטרה שהיא העצה והתכלית, כמ"ש מחשבות בעצה תכון (משלי כ' יח), אולם האדם אין בכחו לקבוע התכלית האמתית, כי הוא נחרץ לו מה', וכל אשר הוא חושב מחשבות שהם אמצעיים יובילהו רק להקים התכלית שקבע ה' שהוא עצת ה', כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (שם יט כא), ואמר ה' הפיר עצת גוים, שהוא התכלית שלהם, וממילא הניא מחשבות עמים, שהם האמצעיים (תהלות לג י'). והנה התכלית קיימת לעולם, כי עצת ה' לא תשתנה, אבל האמצעיים הם רק לפי שעה עד שיוקם התכלית הנרצה, כמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד, אבל מחשבות לבו שהם האמצעיים הם רק לדור ודור לפי הדור, ולכן אמר פה, כאשר דמיתי כן היתה לפי שעה, אבל מה שיעצתי שהוא התכלית תקום לעולם, כמ"ש בהבדל בין היה ובין תקום (למעלה ז' ז'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כאשר דמיתי" - כמו כאשר חשבתי באשור כן היתה וכן כאשר יעצתי בבבל היא תקום

"אם לא" - הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה ענשו כך וכן אם לא בתים רבים (לעיל ה)

מצודת ציון

"דמיתי" - ענין מחשבה כמו אותי דימו להרוג (שופטים כ)

"תקום" - תתקיים