מ"ג ישעיהו ט יז



<< · מ"ג ישעיהו · ט · יז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי בערה כאש רשעה" - רשעתם תבער בהם ותאכלם כאש

"שמיר ושית" - שלהם תאכל המורדים והפושעים שבהם

"ותצת בסבכי היער" - בדלת העם סבכי ענפים

"ויתאבכו גאות עשן" - יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כח) עמק הבכא (תהלים פד) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב (יחזקאל כא) ואל"ף של אחוותי באזניכם (איוב יג)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"שמיר ושית" - מיני קוצים

"ותצת" - מלשון הצתה והבערה

"בסבכי היער" - הענפים המסובכים ונאחזים זה בזה כמו עד סירים סבוכים (נחום א)

"ויתאבכו" - הוא ענין התרוממות ואין לו דומה

"גאות" - מלשון גאוה 

מצודת דוד

"ויתאבכו" - בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר"ל הפורעניות תגדל מאד

"כי בערה" - הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח"ז בהגדולים שבהם ר"ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי בערה", מדמה הרשעה לאש בוער, ואת האומה ליער צומח עצים, וידוע כי היער כשיהיה לשרפה, תתחיל האש בקוצים כסוחים שיבערום עוברי ארח, ומהם יבערו סבכי האילנות והענפים, ובכל זאת לא תשלוט האש בגוף האילנות כי ענפיהם יהיו למאכלת אש, אבל המצבת בעצמו לא ישרף רק ישחרו מן העשן עד שלא יגדלו עוד. אולם אם יהיה סער ורוח גדול עד שאחר שתעלה האש והלהבה אל השריגים אשר בראש האילנות יוריד הרוח את האש למטה ע"י העשן הנאטם ונסתם למטה ע"י הרוח, אז תשלוט האש שנית גם בגוף העצים. דמות הזה שטט עתה ברוח החוזה, ומצייר תבערת היער שהיא האומה, "שהרשעה היתה לאש, ותאכל שמיר ושית והקוצים", (משל אל הרשעים הגדולים), ומשם "תצת בסבכי היער", (משל אל הבינונים) "עד שנמלאו עשן", ואח"כ:

ביאור המילות

"בערה. תאכל, ותצת", בער ויצת באים על תחלת ההדלקה. ואכל על פעולת הכליון שנעשה בהגשם הנשרף, וההבדל בין פעל בער ויצת ודלק. דלק מציין אחיזת האש בהגשם כמו הדלקת הנר ובער מציין התבערה הנעשית בסבת ההדלקה. ויצת מציין תמיד התלקחות האש בפעם אחד ע"ד השחתה מבלי הכבות, ומבלי לחמם או לבשל נגדו, כמי שמבעיר בית או יער מכל צדדיו, והצתי אש ביערה, והצתי אש בעריו (ירמיה כא יד נ' לב), ומתאחד עם הוראה השנית שיש לפעל זה על השממון. נצתה כמדבר (שם ט' יב), ומצייר פה, הרשעה הדליקה האש, ותאכל הקוצים, ומשם הוצתה בפעם אחד בכל היער ע"י הסבכים והענפים, ושמיר ושית מיני קוצים. וסבכי הם הענפים הגסים הנסבכים ונכרכים א' על חברו, והשריגים הם הדקים כנ"ל (ה' ב'):

"ויתאבכו". ענין בלבול סדר העשן בעלייתו בגובה ומשם למטה ע"י הרוח, ומתאחד עם נבוכים הם בארץ:
 

<< · מ"ג ישעיהו · ט · יז · >>