מ"ג ישעיהו ו י



<< · מ"ג ישעיהו · ו · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאׇזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאׇזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

טפיש לביה דעמא הדין ואודנוהי יקר ועינוהי עמעם דלמא יחזון בעיניהון ובאודניהון ישמעון ובלבהון יסתכלון ויתובון וישתבק להון:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"השמן לב העם הזה" - כמו והכבד את לבו (שמות ח) לשון הלוך (לשון) פעול לבם הולך הלוך והשמן (אנגרייש"ט בלע"ז) ואזניו הולכים הלוך והכבד משמוע

"ועיניו השע" - טחים כענין שנאמר (לקמן מד) כי טח מראות עיניהם הטוח מתרגמינן דאיתשע

"פן יראה בעיניו" - נתנו לבם שלא ישמעו דברי נביאים שהם יראים שמא יוטבו בעיניהם דבריו ויבינו בלבם וישובו אלי והיא רפואתם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"השע" - ענין הסרה כמו השע ממני ואבליגה (תהלים לט

מצודת דוד

"פן יראה" - כי היצר חושב פן כשיראה בעיניו וישמע באזניו ויבין בלבבו שלא עשה את הטוב ויעשה א"כ תשובה ויבוא לו בזה רפואת הנפש והיא הסליחה ואין דעת היצר נוחה מזה כי איננו דורש אליו לשלום ולזה מטמטם את הלב למען ישאר חייב

"הכבד" - היצר הכביד אזניו לבלי שמוע והשע עיניו לבל יראה

"השמן" - היצר הנטוע בלבו הוא השמן והאטים את הלב לבל הבין וקצר בדבר המובן מאיליו כי זהו דרך מעשה היצר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ט-י) "ויאמר לך ואמרת" וכו' "השמן לב העם הזה", שיעור הכתוב, "לך ואמרת שמעו שמוע ואל (תאמר) תבינו, (ואמרת) ראו ראו (ואל תאמר) תדעו פן יראה בעיניו ושב ורפא לו". (תבת ואמרת נמשך לכל הכתוב והשמן לב העם הזה הוא מאמר מוסגר). באור הדברים, כי לב ישראל היה נסוג אחור בעת ההיא מקבל כל דבר חכמה ומוסר, ולא היו רוצים לשמוע לדבר הנביא כלל, יעץ לו ה' שבעת יבא אליהם לדבר עמהם יאמר להם בסתם "שמעו שמוע" או "ראו ראו" ולא יאמר להם "שיבינו" או "שידעו". כי אם יזכיר להם שנמצא בדבריו דבר בינה או דעה ימאנו מהקשיב ומלראות, ואם תשאל ומה ארויח במה שישמעו או שיראו אם לא יבינו וידעו. עז"א בזה תרויח פן ע"י שיראה בעיניו וישמע באזניו יתן לבסוף הדברים על לבו ויבין ג"כ (הגם שלא נתכון לזה) וישוב בתשובה וימצא רפואה לחולי נפשו. ובאר הטעם למה מצוה שלא יאמר להם שיבינו וידעו? כי על ידי שהשמן לב העם הזה מכל חכמה ושכל זה הוא הסבה שגם אזניו הכבד ועיניו השע, ובאם ישמעו שנמצא בדבריך דבר חכמת בינה יכבידו אזניהם משמוע ויסתמו עיניהם מראות אבל ע"י שתאמר להם רק שמעו שמוע ולא תאמר להם תבינו ותדעו, פן יראה בעיניו וממילא ובלבבו יבין וכו'. (ומה שסדר בדבריו ראיה שמיעה הבנה, כי תחלה נכיר את הבורא ע"י ראיית החושים מהמון מעשיו ובריאותיו, ואח"כ ע"י הקבלה הנמשכת מדור דור, ואח"כ ע"י מופתי השכל והדעת כמ"ש לקמן (מ"ם), הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם. ע"כ סדר פן יראה ישמע יבין. ותחלה סדר בהפוך שמעו שמוע או עכ"פ ראו ראו שהיא התחלת ההשגה):

}}  

<< · מ"ג ישעיהו · ו · י · >>