מ"ג ירמיהו נ כז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חִרְבוּ֙ כׇּל־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃

"כל פריה" - שריה כן דרך הנביאים להמשיל השרים לפרים אבירים ולעתודים

"חרבו" - מלשון חרב

"פריה" - ר"ל שריה וכן סבבוני פרים רבים (תהלים כ"ב)

"פקדתם" - ענין זכרון

"הוי עליהם" - אוי להם כי בא יום גמולם עת זכרון עוונם

"ירדו לטבח" - כפל הדבר במ"ש

"כל פריה" - הם השרים

"חרבו" - הרגו בחרב

"חרבו", אח"כ הכו בחרב את "כל הפרים", וקראו "הוי עליהם כי בא יומם" להשחט, ובא "עת פקדתם" הזמן לפקוד את עונם:

"חרבו". הרגו בחרב: