פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהֹוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבוֹתֵיהֶ֖ם יְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומקוה אבותיהם" - וסבור אבהתהון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל", ועי"ז נעשו הפקר עד אשר "כל מצאיהם אכלום" להנאתן, "וצריהם" שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל, "אמרו לא נאשם" בעבור זאת, כי ראוים לכליה "תחת אשר חטאו לה'", שבזה חטאו בשתים,

  • א) שהוא היה "נוה צדק", הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה' שם שכן הצדק,
  • ב) ושם שכן "ה'" שהוא "מקוה אבותיהם", ר"ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה' אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וצריהם" - האויבים אמרו לא יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם בעבור אשר חטאו לה' שהוא נוה ומקוה הצדק כולו והוא תוחלת אבותיהם והוא מילא תקותם ושמו הוא ה' המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראוים המה לאבדון ולא נאשם בהם

"כל מוצאיהם" - ר"ל והיו כצאן התועה ומופקר שכל המוצא אותם יאכלם

מצודת ציון

"וצריהם" - אויביהם

"נאשם" - מלשון אשמה ועון

"תחת" - בעבור

"נוה" - ענין מדור

"ומקוה" - מלשון תקוה ותוחלת

<< · מ"ג ירמיהו · נ · ז · >>