פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקׇדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בצל חשבון" - שהיא גבוהה ויש לה צל

"עמדו" - הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס

"מבן סיחון" - מעיר סיחון כמו בן ראובן (ביהושע ט)

"וקדקד" - אטריפירצד"א בלע"ז ומנחם חברו ל' מקור וי"ת ויקירי לשון יקר

"בני שאון" - אותם שהיו מגביהים קול תפארת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצל חשבון", כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד "שהנסים עמדו מכח" ר"ל שע"י כח האויבים עמדו מלנוס, "כי אש יצאה מחשבון" מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, "ותאכל פאת מואב" פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש "אכלה גם את הקדקוד" שהוא "בני שאון" בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה:


ביאור המילות

"עמדו מכח". יל"פ כמו ותעמוד מלדת שנפסק כחם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותאכל" - האויב האביד שארית מואב

"וקדקוד" - ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור"ל אבדו השארית וראשי העם

"מבין סיחון" - היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ"ש

"כי אש וגו'" - ר"ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר"ל האויב יצא משם להאבידם

"בצל חשבון עמדו מכח נסים" - ר"ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד

מצודת ציון

"ולהבה" - שלהבת

"מבן סיחון" - מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן (יהושע ט"ו)

"פאת" - עבר וצד

"קדקוד" - הוא גובה הראש

"שאון" - ענין הומיה