מ"ג ירמיהו מד כב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא יוּכַל יְהוָה עוֹד לָשֵׂאת מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹא־יוּכַל֩ יְהֹוָ֨ה ע֜וֹד לָשֵׂ֗את מִפְּנֵי֙ רֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם מִפְּנֵ֥י הַתּוֹעֵבֹ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם וַתְּהִ֣י אַ֠רְצְכֶ֠ם לְחׇרְבָּ֨ה וּלְשַׁמָּ֧ה וְלִקְלָלָ֛ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא יוכל ה' עוד לשאת" - כמו ולא יכול

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כהיום הזה" - שהיא חרבה

"ולא יוכל ה'" - לא יוכל עוד לסבול ולהאריך אפו מפני רוע מעלליכם וגו' ולכן היתה ארצכם לחרבה וגו' 

מצודת ציון

"לשאת" - מלשון משא וסבל

"מעלליכם" - מעשיכם

"ולחרבה" - מלשון חורבן

"ולשמה" - ולתמהון

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא יוכל עוד לשאת" שה' המתין עד שנתמלאה הסאה ומשא העונות היה מרובה וכבד מאד עד שלא יכול שאתו מפני כבדו, ואז כשנתמלאה הסאה בא העונש "ותהי ארצכם לשמה", וזה עצמו ראיה על גודל העון בעיני ה' עד שלא העניש תיכף שזה ממדת הרחמים כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקד עליכם וכו', אבל בחטא ע"ז שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלאה הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו: