מ"ג ירמיהו כה לח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עזב ככפיר סכו כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עזב ככפיר וגו'" - גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו "היונה" - משתכרת ביין כן ת"י דבר אחר לשון אונאה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"חרון היונה" - חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה' שחרה בם ולא במקרה

"עזב ככפיר סוכו" - כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה 

מצודת ציון

"ככפיר" - כן יקרא ארי בחור

"היונה" - מלשון אונאה וענינו קחת ההון וכן העיר היונה (צפניה ג)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עזב ככפיר סוכו", מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר"ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה "מפני חרון היונה" שהוא נ"נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), "ומפני חרון אף ה'" שנבוכדנצר היה שבט אפו:

ביאור המילות

"עזב". מוסב על חרון אף, מצייר את החרון ככפיר.

"וסכו". כמו סוכתו. ודרך הכפיר לצאת במדבר שממה, ועז"א כי היתה ארצם לשמה: