פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"על ירמיה". כמו אל:

"הראשונית". כמו הראשונה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"על כל, ואל כל". בירושלים ישב ודבר אליהם בנוכח ולא כן ליהודה דבר עליהם לא אליהם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מן שלש עשרה שנה", הנה מצד השולח "היה דבר ה' אלי", ומצד השליח "ואדבר אליכם" ולא פעם אחד רק "השכם ודבר", ולא אותי לבד שלח, כי.

ביאור המילות

"אשכים". מקור, כמו השכם בה"א, וא"כ היו"ד נוספת, וי"מ שהוא מדבר בעדו, וא"כ בא ציר"י תחת חירק, ומשמע שתי הכונות ה£ץ¡כם א£ץ¡כ ים שהמקור לפני הפעל מורה ריבוי הפעולה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושלח ה' את כל עבדיו" ולא בפעם אחד רק "השכם ושלוח", ובכ"ז "לא שמעתם" וקבלתם וגם "לא הטיתם אזניכם" כלל, והשליחות היתה לטובתם.

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה", והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה' עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות עכ"פ.

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי", ותרויחו "שלא ארע לכם" בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו ע"ז ארע לכם בהשגחה:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם" ר"ל שהכעסתם אותי גם בזה במה שע"י מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועל כל הגוים" שע"י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע"י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ"ש הרי"א שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו:

ביאור המילות

"ואל נ"נ". טעמו הנני שולח אל נבוכדנצר:

"לשמה, ולחרבות עולם". שממה הוא יותר מן חורבה וראוי לבא אחריו?, ור"ל שברבות הימים הגם שתוסר השממה, החורבה תשאר לעולם שאם תתיישב הארץ ישארו הערים והבתים חרבים:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והאבדתי מהם קול ששון" שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם "קול חתן וכלה" שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם "קול רחים ואור נר", שזה יהיה גם בשהארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי:

ביאור המילות

"ששון, שמחה". ששון בגלוי ושמחה בלב (ישעיה ל"ה א'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיתה כל הארץ הזאת לחרבה", חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר[1] העמים לא ימרודו, כי "הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה":

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה במלאות" וכו' "אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא" גוי בבל עיר המלוכה, "את עונם", מה שהחריבו ארצות, "ועל ארץ כשדים" בכללה:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה", היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, "את כל הכתוב בספר על כל הגוים" שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ"ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה' אל ירמיה על כל הגוים יביא ג"כ על בבל, ר"ל שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים:

ביאור המילות

"את כל הכתוב". כמו ואת בוא"ו:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי עבדו בם גם המה גוים רבים", שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה "ושלמתי להם כפעלם", שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים:

ביאור המילות

"כפעלם וכמעשה ידיהם". הפעל הוא העסק בהדבר, והמעשה הוא הגמר (ישעיה ה' י"ב), שישלם על המעשה עצמה וגם על איכות התעסקו להוציא המעשה, שהיה בקנאה וחמה ואכזריות:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קח כוס היין החמה", היא מליצה על שיתהוה ביניהם מרדים ומהומות רבות, ועי"כ.

ביאור המילות

"היין החמה". כוס היין, כוס החמה:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושתו והתגעשו", כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו:

ביאור המילות

"והתגעשו". רעש הגוף:

"והתהוללו". בלבול השכל, ומלת התגֹּעשו מורכב מן פֻּעַל והתפעל:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח-כ) "את ירושלים", ירושלים נחרבה תחלה ואח"כ מצרים, "את כל הערב" תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ"א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ"ח) אמר את שארית אשדוד:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"את דדן ואת תימא", מבני ישמעאל ובני קטורה, "ואת כל קצוצי", יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ"ל ט' כ"ה):

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"הממלכות הארץ". הממלכות ממלכות הארץ כמו הארון הברית, ובמ"ש הארץ יכולל גם הים שהוא בכל כדור הארץ לכן אמר אשר על פני האדמה:

"ששך". בבל בחילוף א"ת ב"ש:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שתו ושכרו וקיו" יש שותה ולא משתכר אמר "ושכרו", ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר "וקיו", ויש שבכ"ז יקום על רגליו אמר "ונפלו", והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי"כ יפלו כולם תחת רגליו:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה כי ימאנו", הנמשל שמי שירצה להלחם נגד נבוכדנצר בכ"ז ישתה כי ה' יסבב הדבר:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה בעיר" וכו' "אנכי מחל להרע", כי ישראל הם תחת השגחת ה' לז"א "אשר נקרא שמי עליה", ובכ"ז מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכ"ש אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה' גוים כדי שישראל יקחו מוסר, כמ"ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקוה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל וא"כ לא בא ע"ד זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' ממרום ישאג", השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, "ומעון קדשו" מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה ע"י שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבהמ"ק להחריבו.

"הידד כדורכים יענה", כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג:

ביאור המילות

"ישאג, יתן קולו". שאגה גדולה מנתינת קול, (עי' יואל ד' ט"ז, עמוס א' ב', ג' ד'):

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בא שאון" והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, "כי ריב לה' בגוים", ה' י"ל ריב עם כל הגוים בכלל, "ומשפט" החלטי "לכל בשר" שחטאו נגדו, שע"י הריב יהיו כולם בסכנה וע"י המשפט יבוררו "הרשעים" החייבים מיתה ע"פ המשפט, "ונתנם לחרב":

ביאור המילות

"ריב, נשפט". הריב טענות בע"ד, והמשפט גמר הדין (ישעיה א' י"ז):

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה רעה" תחלה תצא הרעה "מגוי אל גוי" שילחמו גוי בגוי, ואח"כ "יעור סער גדול מירכתי ארץ" יתעורר נבוכדנצר לבא עליהם להחריבם:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"לא יאספו ולא יקברו". התבאר למעלה (ח' ב'):

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הילילו הרועים" הם המלכים, "והתפלשו אדירי הצאן" השרים, "כי מלאו ימיכם" שבא הזמן "לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם" שתפוצו לגולה, "ונפלתם ככלי חמדה" כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה:

ביאור המילות

"ות¡פוצות יכם". כמו ות¡פוצותיכם, ושעורו (מלאו ימי) תפוצותיכם, (עי' רד"ק במכלול שער דקדוק השמות וחלק הפעלים שורש פוץ ובפירושו כאן), ועמ"ש (הושע י"א ג'):

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואבד מנוס" בעת הטביחה לא ימצאו מקום לנוס:

ביאור המילות

"מנוס, ופליטה". מנוס נופל בבני אדם שיש לו שכל, ופליטה גם בבע"ח:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", והרועים והשרים ישאגו בקול שה' שודד את מרעיתם שיכירו כולם שהוא עונש השגחיי מה':

 

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונדמו נאות השלום" מקום שרעו הצאן שהיה שם שלום נכרתו "מפני חרון אף ה'":

ביאור המילות

"נאות". שרשו נוה, ובא על נוה צאן:

 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזב ככפיר סוכו", מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר"ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה "מפני חרון היונה" שהוא נ"נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), "ומפני חרון אף ה'" שנבוכדנצר היה שבט אפו:

ביאור המילות

"עזב". מוסב על חרון אף, מצייר את החרון ככפיר.

"וסכו". כמו סוכתו. ודרך הכפיר לצאת במדבר שממה, ועז"א כי היתה ארצם לשמה:

 
  1. ^ כמו ויתר העמים, ר"ל שאר העמים