מ"ג ירמיהו יט ה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ולא עלתה וגו'" - לשאול דבר כזאת

"ולא דברתי" - אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה

"עולות לבעל" - להיות לעולות לבעל

"אשר לא צויתי" - אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"בנו במות התופת" שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג"כ עולות שבזה שפכו דם, "אשר לא צויתי" פירשתי למעלה (ז' ל'):

ביאור המילות

"אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי". הסדר הוא עליה על לב, ואח"כ הדבור, ואח"כ הציוי, שהדבור בא גם על הרשות והציוי חובה (כנ"ל ז' כ"ב), ולכן כשבא בשלילה הפך הסדר לרבותא, וחז"ל אמרו (תענית ד') לא צויתי למישע מלך מואב ולא דברתי ליפתח ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק, ר"ל שעקדת יצחק היתה תחלה ואח"כ יפתח ואחריו מישע, ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח"כ דבר הרשה זאת ביפתח, וצוה ציוי של חובה בעת מישע, לכן הוסיף שאף לא דברתי וכו':

<< · מ"ג ירמיהו · יט · ה · >>