מ"ג ירמיהו יג כז


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מצהלותיך" - כצהלת סוסים נואפים "אחרי מתי" - תטהרי עוד

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נאופיך" - ענין זנות

"ומצהלותיך" - ענין הרמת קול שמחה של קלות וכן איש אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה)

"זמת" - ענין מחשבה רעה

"שקוציך" - מלשון שקץ ותעב

"מתי" - ענין השאלה על הזמן וכן מתי תנחמני (תהלים קיט

מצודת דוד

"שקוציך" - העכו"ם כמתועב השקץ

"לא תטהרי" - ר"ל אינך רוצה לטהר אחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה ואם תאמרי שתטהרי עדיין אמרי אחרי מתי עוד תטהרי וכי אחר שתלך בגולה

"נאופיך" - מרבית הניאוף שבך והרמת קול שמחה של קלות ראש ומחשבות זנותך ר"ל הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבתם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נאופיך", הנאוף עצמו, "ומצהלותיך" אל הנאוף שהוא הפרסום, של הניאוף, וגם "זמת זנותך" שהם המחשבות העמוקות שיש לך אל הזנות, המעשה והמחשבה והפרסום, אולם גם על "גבעות בשדה ראיתי שקוציך" גם אחרי שיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה, לא הנחת שקוציך, ושגם שם ראיתי שקוציך על הגבעות אשר בשדה בפרהסיא, כמו שהיו מקטירים למולך במצרים, א"כ "אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עוד", הלא גם אחרי החורבן לא תטהרי, ומתי תטהרי:

ביאור המילות

"נאופיך, זמת זנותך". הנאוף הוא פעולת הנאוף עצמו. והזנות היא היציאה להפקר (כנ"ל ג' ח'). וזמת הזנות היא השתקעות המחשבה בזנות שזה גדר זימה (אילת השחר כלל תקל"א):

"ומצהלותיך" הושאל מצהלת הסוס בעת הזנות, וכן איש אל אשת רעהו יצהלו:

"על גבעות בשדה". ממליץ אחרי היציאה מן העיר, כמ"ש כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה: