מ"ג ירמיהו יב ז


<< · מ"ג ירמיהו · יב · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָזַ֙בְתִּי֙ אֶת־בֵּיתִ֔י נָטַ֖שְׁתִּי אֶת־נַחֲלָתִ֑י נָתַ֛תִּי אֶת־יְדִד֥וּת נַפְשִׁ֖י בְּכַ֥ף אֹיְבֶֽיהָ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ידידות נפשי" - עם סגולתי

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נטשתי" - ענין עזיבה

"ידידות" - ענין אהבה 

מצודת דוד

"את ידידות נפשי" - את ישראל שהיו אהובים לפני מסרתים ביד האויב וכפל הדבר במ"ש

"עזבתי" - לכן עזבתי את בית המקדש

"נחלתי" - הם ישראל כמ"ש יעקב חבל נחלתו (דברים לב)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עזבתי את ביתי", ואהיה מוכרח להחריב את בהמ"ק, "ואת ידידות נפשי" לא לבד שעזבתיה, כי "מסרתיה" בעצמי "בכף אויביה", משנאתי אותה, ומבאר הטעם ששנאה תחת אשר אהבה, כי.

ביאור המילות

"עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי". העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפועל, והוא יותר מן עזיבה, ונחלה הוא יותר מן בית, שיצויר ביתו ודירתו שאינו נחלתו, ומצד שהוא נחלתו וקדושתו קדושת עולם הוצרכתי לנטשו בפועל לסלק קדושתי, ומפרש נתתיה בכף אויביה שהוא הנטוש:
 

<< · מ"ג ירמיהו · יב · ז · >>