פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֗‍ִם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מספר", מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת, "ומספר חוצות" זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים.

"מזבחות לבושת", היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מספר" - כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם

"ומספר" - כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו"ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים