מלבי"ם על ירמיהו יא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יא · >>
פסוק ב
ביאור המילות
"ועל ישבי". כמו ואל. וכן וילך אלקנה על ביתו.פסוק ג
פסוק ד
- א) "אשר צויתי את אבותיכם" הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם,
- ב) שהיה הצוי "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים" ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע"מ זה הוצאתים,
- ג) שתליתי בזה התנאי שעל ידי "שתשמעו בקולי והייתם לי לעם" ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם:
ביאור המילות
"מכור הברזל". חזק כברזל, ששם נצרפו סיגיהם כהתוך כסף בתוך כור:פסוק ה
- ד) "למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש" ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח.
"ואען ואומר אמן ה'", הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית, ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
"ולא הטו את אזנם". הסדר תמיד, הטה אזנך ושמע, הט אזנך לי שמע אמרתי. ולכן בשלילה בא להפך:פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
"מזבחות לבושת", היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:
פסוק יד
פסוק טו
"עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך" הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם. ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, "כי רעתכי אז תעלזי", לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:
ביאור המילות
"המזמתה". הוא שם המין מזימת רבים, ובא התי"ו לחזק, כמו עזרתה, ישועתה, וכן בשר קדש, שם המין על הזבחים והקדשים. ויל"פ שרצה לומר עשותה המזמתה הרבים (ועשותה) בשר קודש, אני מצוה יעברו מעליך ר"ל שלא ימצאו בך לא המזימתה ולא הקרבנות. כי (יעברו) רעתכי, בזה תעבור הרעה, אז תעלזי כעבור הרעה. ומלת עשותה, וכן מלת יעברו, נמשך לשתים:פסוק טז
- א) זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,
- ב) "יפה תאר",
- ג) "פרי תאר", והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.
"לקול המולה גדולה", אח"כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי"כ "הצית אש בעליה", שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם, "ורעו" ושברו "דליותיו" שהם ענפי הזית הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:
ביאור המילות
"יפה פרי תאר, יפה תואר". פרי תואר.
"המולה", משורש מלל ודבור, ובא על מלולים רבים, קול המולה כקול מחנה (יחזקאל א').
"עליה", חסר ב' השימוש בעליה.
"ורעו", פעל יוצא, העלים הם שברו הדליות:פסוק יז
"אשר עשו להם", ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו "להכעיסני", ואח"כ עשו "לקטר לבעל", שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:
פסוק יח
ביאור המילות
"הודיעני", נסתר.
"הראיתני", נוכח, מסב פניו אל ה' אתה הראיתני שאני ככבש אלוף, ולכן ה' צבאות אראה נקמתך מהם:פסוק יט
ביאור המילות
"אלוף". מלומד כמו מלפני מבהמות ארץ:פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יא · >>