מלבי"ם על ירמיהו יא


פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעו את דברי הברית" הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, "שמעו" תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, "ודברתם" אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע:

ביאור המילות

"ועל ישבי". כמו ואל. וכן וילך אלקנה על ביתו.
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואמרת", תודיע העונש, כי "ארור האיש" שהוא ארור מעצמו, כי בעזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אשר", יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית,
  • א) "אשר צויתי את אבותיכם" הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם,
  • ב) שהיה הצוי "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים" ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע"מ זה הוצאתים,
  • ג) שתליתי בזה התנאי שעל ידי "שתשמעו בקולי והייתם לי לעם" ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם:

ביאור המילות

"מכור הברזל". חזק כברזל, ששם נצרפו סיגיהם כהתוך כסף בתוך כור:
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

  • ד) "למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש" ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח.

"ואען ואומר אמן ה'", הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית, ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:

 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר ה'" עתה עשאהו שליח לקרוא זאת בחוצות ירושלים בפרהסיא כקורא ומזהיר על העונש המיועד:  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי העד", כי כבר "העדתי באבותיכם" והתראה זאת היתה תיכף "ביום העלותי" ונמשכה "עד היום הזה", ולא תאמר שהיה לפרקים רק "השכם והעד", ובכ"ז.  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא שמעו" לא קבלו הדברים, וגם "לא הטו את אזנם, ואביא עליהם" וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על "שאני צויתי לעשות והם לא עשו", ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר:

ביאור המילות

"ולא הטו את אזנם". הסדר תמיד, הטה אזנך ושמע, הט אזנך לי שמע אמרתי. ולכן בשלילה בא להפך:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר ה' אלי", הראה לו ה' כי הדור הזה גרוע יותר, כי "נמצא בם קשר", שהם לא לבד כי.  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי", הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, "והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם", שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע"א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה "הפרו את בריתי" שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה", ר"ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע"א, כמ"ש "שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם" יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע"א:  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והלכו ערי יהודה" כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע"א שלה, "וישבי ירושלם" כל שכונה ושכונה מירושלים בפ"ע ילכו לזעוק אל הע"א המיוחדת להם, ועז"א "וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם", ואז יראו "כי לא יושיעו להם" הגם שזעקו לכולם:  

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי מספר", מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת, "ומספר חוצות" זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים.

"מזבחות לבושת", היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:

 

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואתה", ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, "ואתה" שתפלתך מקובלת לפני אצוך "אל תתפלל" בעד הדור, "ואל תשא בעדם", כש"ץ המתפלל ונושא "רנה ותפלה" עם הציבור והם עונים אחריו, אחר "שאינני שומע בעת קראם אלי" איני רוצה שאתה תמליץ בעדם:  

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מה לידידי בביתי", ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה.

"עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך" הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם. ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, "כי רעתכי אז תעלזי", לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:

ביאור המילות

"המזמתה". הוא שם המין מזימת רבים, ובא התי"ו לחזק, כמו עזרתה, ישועתה, וכן בשר קדש, שם המין על הזבחים והקדשים. ויל"פ שרצה לומר עשותה המזמתה הרבים (ועשותה) בשר קודש, אני מצוה יעברו מעליך ר"ל שלא ימצאו בך לא המזימתה ולא הקרבנות. כי (יעברו) רעתכי, בזה תעבור הרעה, אז תעלזי כעבור הרעה. ומלת עשותה, וכן מלת יעברו, נמשך לשתים:
 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זית רענן", בעת נטע ה' אותך, אז "קרא שמך" שאתה "זית רענן יפה פרי תאר", שהוא ג' מעלות,
  • א) זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,
  • ב) "יפה תאר",
  • ג) "פרי תאר", והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.

"לקול המולה גדולה", אח"כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי"כ "הצית אש בעליה", שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם, "ורעו" ושברו "דליותיו" שהם ענפי הזית הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:

ביאור המילות

"יפה פרי תאר, יפה תואר". פרי תואר.

"המולה", משורש מלל ודבור, ובא על מלולים רבים, קול המולה כקול מחנה (יחזקאל א').

"עליה", חסר ב' השימוש בעליה.

"ורעו", פעל יוצא, העלים הם שברו הדליות:
 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה", והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז"ש "בגלל רעת בית ישראל", כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים.

"אשר עשו להם", ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו "להכעיסני", ואח"כ עשו "לקטר לבעל", שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:

 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וה' הודיעני", שעורו וה' דבר עליך רעה "וה' הודיעני", שבעת דבר עליך רעה הוא ג"כ הודיעני את הגזרה "ואדעה, ואז" ג"כ "הראיתני מעלליהם", וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי.

ביאור המילות

"הודיעני", נסתר.

"הראיתני", נוכח, מסב פניו אל ה' אתה הראיתני שאני ככבש אלוף, ולכן ה' צבאות אראה נקמתך מהם:
 

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שאני ככבש אלוף", שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת "יובל לטבוח" הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן "לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות" להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, "כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו" ניתן בלחמו עץ משחית ר"ל סם המות, ובזה "נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד", כי הנביא הנהרג ע"י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש:

ביאור המילות

"אלוף". מלומד כמו מלפני מבהמות ארץ:
 

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב", ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך "אראה נקמתך מהם", איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי "אליך גליתי את ריבי", כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך:  

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך" ולא בעבור שיש להם דו"ד עמך רק בעבור "שאמרו לא תנבא בשם ה'":  

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן הנני פוקד עליהם" כי הוא ריב ה', "הבחורים" היוצאים להלחם "בניהם" שישארו בעיר ימותו ברעב המצור:  

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושארית לא תהיה", להזקנים "כי אביא עליהם רעה" מיוחדת בעת החורבן: