מ"ג ירמיהו טו טז


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך [דברך] לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דבריך [דְבָרְךָ] לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִמְצְא֤וּ דְבָרֶ֙יךָ֙ וָאֹ֣כְלֵ֔ם וַיְהִ֤י דבריך דְבָֽרְךָ֙ לִ֔י לְשָׂשׂ֖וֹן וּלְשִׂמְחַ֣ת לְבָבִ֑י כִּֽי־נִקְרָ֤א שִׁמְךָ֙ עָלַ֔י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י צְבָאֽוֹת׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נמצאו דבריך ואוכלם" - לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"נמצאו דבריך" - כששרתה עלי רוח הנבואה ונמצאו לי דבריך קבלתים בשמחה כאוכל דבר מה לתאוה וחזר ופירש ויהי דברך לי לששון וגו' על כי נקרא שמך עלי אתה ה' וגו' ר"ל שמחתי היה על כי באה עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה'

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נמצאו דבריך", הנבואה היתה שורה על הנביא ע"י הכנתו, ובעת רצה להכין א"ע אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועי"כ נחה עליו הרוח, כמ"ש ולפניהם תוף וחליל, ועתה קחו לי מנגן, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון, ולא היה יכול להכין א"ע אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה' לשלחו אז בא אליו דבר ה' אשר עז וחדוה במקומו ועל ידי הדבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה', אבל אחר הדבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וז"ש "נמצאו דבריך" הדבור בא אלי כמוצא מציאה בהסח הדעת לא ע"י הכנתי.

"ואוכלם", שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באות נפשו, "ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי" הדבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי אל הנבואה, "כי נקרא שמך עלי" ע"י אתערותא דלעילא, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי בהפך.

ביאור המילות

"לששון ולשמחה". ע"ל (ט"ז ט'):