מ"ג ירמיהו ח יח


<< · מ"ג ירמיהו · ח · יח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַבְלִ֥יגִיתִ֖י עֲלֵ֣י יָג֑וֹן עָלַ֖י לִבִּ֥י דַוָּֽי׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

עַל דַהֲווֹ מַלְעִיגִין לְקָבַל נְבִיַיָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן דַוָנָא וְתֵינַחְתָּא אַיְתִי עֲלֵיהוֹן מִן קֳדָם חוֹבֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן אֲמַר נְבִיַיָא לִבִּי דַוָי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מבליגיתי עלי יגון" - כמו הבלגתי ושם דבר הוא (מישאיטינמנ"ץ בלע"ז) כלומר אם אמרתי אבליגה ואתאפק עלי יגוני "עלי לבי דוי" - מקול נבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מבליגיתי" - ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט (איוב י)

"דוי" - מלשון מדוה וחולי 

מצודת דוד

"מבליגיתי" - ר"ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מבליגיתי, (דברי העם)", עתה אני רואה שמה שהתחזקתי "עלי היגון", והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי "עלי לבי דוי", שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש:

ביאור המילות

"מבליגיתי". שם, משקלו מ£ב¡ל יג ית, בפלס מ£ר¡ב ית, שראוי מ£ר¡ב י ית, ולמדבר בעדו מבליגיתי. (ר"מ קמחי):

"מבליג". מענין חיזוק, והבדלו מן מתחזק מתאמץ, שעקרו בא על התחזקות כחות החיים, אעזבה פני ואבליגה (איוב ט' כ"ז), השע ממני ואבליגה (תהלות ל"ג י"ג), ומ"ש המבליג שוד על עז (עמוס ה' ט') בא בדרך מליצה כאילו העיר הוא גוף פרטי שיתגברו בו כחות המתפעלים על הפועלים בעת החולי והמות:
 

<< · מ"ג ירמיהו · ח · יח · >>